כל ילד הוא עולם ומלואו

אז שוקף איתנו כבר חודשיים וחצי, והשנה נגמרת לה.

אנחנו נדהמים מהשוני בכל יום מחדש.

אדום היה ילד ערני שאוהב תשומת לב ואוכל ללא סוף.

שוקף לעומתו, אוהב לנח על זרי הדפנה, יודע לישון, שעתיים וגם שלוש, ולפעמים שוכח שהוא צריך לינוק, קם משחק וחוזר לישון.

אחרי ששוקף אוכל וגם לפעמים לפני, הוא פולט, עם אדום מעולם לא הייתה לנו בעיה, ואנחנו לומדים איך להתנהג, אבל אל דאגה, הוא עולה יפה במשקל.

לשוקף גם יש גזים בערב, אני לא זוכר שלאדום היו, יערה אומרת שהיו, אבל פחות.

לכן, כמו שיונוש אומר שאי אפשר למצוא חוקיות בהתנהגות התינוק, אי אפשר לצפות שהתנהגות ילד אחד תצביע במשהו על התנהגות אחיו.

כל ילד הוא הרפתקה חדשה, מסעירה ומפתיעה.

עוד סיפור אחד ודי

לפני כמה ימים, יערה משכיבה את אדום לישון, לאחר אינספור סיפורים, שלפני כל אחד אדום אומר אחרון, אחד ודי וכיוצא באלה, יערה אומרת מספיק,

עוד סיפור במיטה, בעל פה,
אדום לא מסכים, לא מהפה, מהספר!

היום יערה מקריאה את "מסעות מור החמור"

בעמוד האמצע בו מופיעה רק תמונה, מפתח בשפת הגננות, אדום אומר:"אמא תספרי לי" ,

יערה שואלת: "מה לספר לך? "
ואדום עונה: "פה, ופה, ופה" ומצביע על מקומות שונים בדף.

יערה מסבירה לאדום מה רואים בציור , ואדום אומר לה, לא אמא, תספרי!

אדום שר שירים

בזמן האחרון, ואולי לא כל כך אחרון, אדום פורץ בשירה באופן ספונטני. 

הוא מזמזם את השיר, וזוכר חלק מהמילים, את המילים שהוא לא זוכר הוא משלים במילים אחרות שמתאימות. 

גם דיקלומים ללא לחן הולכים.

לדוגמא: 

"יושב באמבטיה ___, שופך מבקבוק אל הכוס, בוק בוק , המ המ, פך קצת נשפח. "

ואז מתקן, לאור התעניינותי: "יושב באמבטיה אבא זמיר, שופך מבקבוק ..."

וצוחק, עושה את זה גם בעוד שירים, והיום שר לי "יונתן הקטן" בבוקר.

מצד אחד זה מרשים שהוא יודע בעל פה את השירים, מצד שני זה מצחיק שהוא לא יודע את כל המילים של הסיפורים שאני יודע, איך הוא לא זוכר את "עמוס בקבוק וכוס" יותר טוב ממני? נראה לי שאני מכיר את זה רק מלהקריא לו. 

5 גיחות ראשונות החוצה עם שוקף

זהו, אפשר לספור על יד מלאה את מספר הפעמים שאדום (אופס, התכוונתי שוקף) יצא את פתח הבית. (או בית החולים)

הפעם הראשונה, כדי להגיע מבית החולים הביתה, הנסיעה עברה בשלום, ואפילו עצרנו כדי שיערה תיקח את אדום הביתה מהגן. 

פעמיים נסענו לאכול ארוחת שישי אצל סבתא ורדה, בפעם הראשונה שוקף ישן רוב הזמן והיה רגוע באופן כללי, בפעם השניה הוא היה קצת יותר עצבני, בשתי הפעמים הוא היה רגוע בנסיעה, עד לעצירת הרכב, אז הוא התחיל לקטר.

נראה שהוא די נהנה מהנסיעות בינתיים, כמובן שהכל זמני, והתנהגותו כנראה לא מרמזת על העתיד. 

בפעם הרביעית, יערה הרדימה את אדום, שוקף היה מאוד לא מרוצה, לקחתי אותו לסיבוב במושב במנשא, שוקף נירגע עוד לפני שער הכניסה לגדר, אבל המשכנו לסיבוב בהרחבה. 

אתמול, בפעם החמישית, הלכנו לקניות, כל המשפחה, ואחר כך אפילו הלכנו לקפה, שוקף לא רצה להיות בעגלה, אבל יערה לקחה אותו במנשא והוא ישן שם והיה נחמד מאוד, עד שהגיעה העת לחזור הביתה והוא התחיל להתלונן.

בסופו של דבר, יערה הפעילה עליו קסמים, והוא נירגע, ושמח שמניחים אותו בסלקל.  

מרכיבים מיטה לתינוק

אדום ישן טוב בלילה, וקם ב6:40 בבוקר, כשעה לפני הזמן שהוא קם בו בדרך כלל,

הוא קרא לאמא, ואז שאל אותי איפה היא, כשאמרתי שהיא בבית החולים, הוא אמר, צריך להרכיב מיטה לתינוק.

מיד קמנו בחיוך, התארגנו והלכנו לאסוף את כלי העבודה.

כשאמרתי לו שנרכיב את העריסה, הוא אמר שלא עריסה, מרכיבים מיטה לתינוק, אז הסברתי לו שעריסה היא מיטה קטנה לתינוק.

מצאנו את הברגים והרכבנו את העריסה, אדום הכניס את הברגים למקום, ולאחר מכן חיזק עם מפתח אלן, ואפילו הצליח לסובב קצת את הבורג, למרות שנפל לו המפתח כל פעם, אז הוא החליף איתי, (רציונל?! כנראה שלי יותר טוב כי לא נופל לי), למרות שלי היה אותו דבר בדיוק.

ניקינו יחד את העריסה, אדום ניקה למטה והתכופף.

כשהלכנו לגן, אדום סיפר למתן שבנינו את העריסה של התינוק.

יש לי אח קטן

לאחר שני לילות הילולים, אחד עם סבתא ואחד עם עופר, הצלחנו להוציא את התינוק, למען האמת, בלילה השני בעיקר ישנתי, אבל ללא אדום.

כשבאתי לענבל לקחת את אדום ולספר לו, הוא היה עסוק בלהשתולל עם עופר, ולא התייחס אלי, ולסיפורים שלי על התינוק שנולד.
רק כשהוצאתי את הטלפון והראיתי לו תמונה של הרך הנולד נפל האסימון.

מיד הוא רצה לסוע לאמא ולתינוק, לא היה מוכן לאכול, להתלבש, להתארגן, כלום, רק תות, אה, רק אמא והתינוק.

אז לאחר מאבקים ועניינים, שמנו פעמינו לבית היולדות, עלינו במעלית, עברנו בגשר ופגשנו את התינוק,

אדום מאוד שמח, נישק וליטף, ולא היה מוכן ללכת הביתה.

אבל הלכנו, הוא נרדם, וכשהוא קם מיד ביקש לחזור, נסענו שוב, והפעם כל הדרך הוא דיבר על זה שהולכים לתינוק, והוא יצא, ניכר שעכשיו זה דבר ממשי, ולא כמו בבוקר שם הוא נסע אל הלא נודע.

הוא סיפר לאמא שאבא חזר, אולי ניסה לעודד אותה שגם היא צריכה לחזור.

כמובן שהוא לא רצה להשאיר אותם שם, אבל הפעם היה יותר קל, וחזרנו הביתה והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.

אוטובוס

לאחר שאדום שט בסירה ונסע ברכבת, כל מה שנותר הוא אוטובוס,

כבר הרבה זמן שאדום רוצה לסוע באוטובוס, לפני כשבוע, מתן היה אצלנו, ונסע באוטובוס הבייתה, אדום בכה כשנפרדנו,
רוצה מתן, רוצה אוטובוס, הוא לא ידע ממה הוא יותר מאוכזב.

השבוע נסעתי באוטובוס לעבודה באחד הימים, וכשאדום שמע את זה, הוא מיד אמר שהוא נוסע גם באוטובוס, ולא רצה ללכת לגן, רק לאוטובוס.

כשסבתא ורדה באה לבקר לקחת אותו מן הגן, הוא אמר לה שהולכים לאוטובוס, לחכות לאוטובוס האדום, במשך כמעט שעה הם חיכו, ועבר רק אוטובוס תלמידים צהוב, אדום לא היה מוכן לוותר, והיה מוכן לחכות עוד ועוד. סבלנות יש לו, זה בטוח.

בלי קשר, באותו יום, יערה ואני הלכנו לאירוע מושבי, אדום ששמע שסבתא בילהה מגיעה, מיד אמר, אמא ואבא לא הולכים.

לאחר שאמרתי לו שאנחנו אכן הולכים, הוא אמר, אמא לא הולכת, אבא הולך. מוכן לוותר עלי.

אבל כשיערה נכנסה להתקלח ואני קילחתי אותו והלבשתי אותו, אחרי שהקראתי לו סיפור הוא נשכב עלי ואמר, אבא לא הולך, אמא הולכת, ממש סתגלן!

שועל

לאדום יש עניין עם שועלים, הוא מאוד מפחד מהם, בעיקר אם הם דמיוניים.

דווקא מהשועל בספר "הטיול של רוזי" הוא לא מפחד ולא יותר מדי מתייחס אליו לדעתי.
אבל שועלים שנמצאים בבית, הם מאוד מפחידים, ולפעמים הוא רץ בבית אלינו לפתע, וצועק, "יש שם שועל"

לפעמים הוא אוזר אומץ ומגרש אותם. ואז הוא מודיע, "אמא, גירשתי אותו"

יום כיף אינטל

נסענו ליום כיף,

זה היה יום של חוויות חדשות ומסעירות,

היום התחיל בנסיעה ברכבת של יערה ואדום נסעו ברכבת, אדום מאוד חיכה לנסיעה הזאת,וכל פעם שמזכירים רכבת רוצה לסוע באחת, במופע של רינת הם ראו רכבת לילדים ולאחר מכן אדום רצה רכבת כמו של רינת ולא אחרתאבל כשהוא ראה את הרכבת האמיתית הוא היה מאוד מרוצה.

הנסיעה הייתה קצרה וכשהם ירדו אדום רצה לשוב לרכבת, ומאוד נהנה לחכות שאבוא לאסוף אותם ולראות את הרכבות, למרות שהוא נבהל מהרעש.

אחר כך הגענו לנוה ים, שם אדום נהנה מאוד מהבריכות וקצת מהמגלשות, אבל מה שבאמת עניין אותו זה הים, אז הוא מיד הלך לים, אפילו לא חיכינו ליערה שהלכה להחליף בגדים.

כשחזרנו לשבת, אדום קם והלך לים, לבדו, עבר את הגיגית מלאת החול לשטיפת רגליים, שמאוד עניינה אותו והגיע שוב לחוף, לבד לגמרי.

מכיוון שהוא הסתדר יפה לבד, אני עמדתי בתור לקייאקים, ואז יצאנו להפלגה המובטחת מיום האתמול, שממנה אדום לא רצה לחזור, וכהצעתי לו מגלשות ולחזור הוא סירב, עד שהוא נרדם.

למרות שהוא נרדם הוא לא רצה לרדת מהקייאק לחוף.

חוויה שלישית, בבריכת הפעוטות אדום השתולל מאוד, לא כל כך התלהב מהמגלשות, אבל קפץ והראה לנו שהוא צולל, ממש הכניס את כל הראש למים!

Row, row, row your boat..

בשבוע שעבר היינו בעין יזרעאל והיה מאוד נחמד,
אדום צלח את הנקבה, ומאוד נהנה
אחר כך הוא נכנס לשכשך במים האפורים בלי בעיות, ויערה בעיקבותיו, מה לא עושים בשביל תמונת הריון.

השבוע נסענו לרוב רוי, למרות שאדום התעקש על מערה, אמרתי לו שנראה סירות והוא נדלק, ושמח מאוד, סירות גדולות,
הוא אמר שהסירות ברוב רוי גדולות, ואני הסברתי לו שהם קטנות, הוא לא קיבל את זה.

כשהגענו לרוב רוי הוא מיד רצה לסירה, ואחרי שטבלנו, הנחתי אותו באחד מהקאנו, הוא שמח מאוד, אבל רצה לשוט,(לא קונים אותו בזול).
אבל היה קר מדי להפלגה.
אמרנו לו שמחר אולי בים.
אחרי שאכלנו ונסענו הביתה בשעה מאוחרת, אדום לכאורה נרדם, אני ויערה מדברים באוטו, ויערה שואלת איך ניקח את הסירה המתנפחת.
אדום מיד אומר שהסירה לא מתנפחת, היא מעץ (חוזר על מה שאמרנו לו לפני כן על הקאנו), ומתחיל לשוחח איתנו בעניין.
אומר שצריך שתי סירות , כפי שיש ברוב רוי, שתי קאנו מחוברות, ורק אחרי שהבהרנו את הנקודה מוכן ללכת לישון חזרה.

שוברים את הגלים

ביום שבת נסענו ליום כיף בחיפה,
בדרך לחיפה, אדום היה חסר סבלנות ויערה הכינה אותו שעוד מעט נראה את הים, וכשחנינו באמת ראינו את הים.
היינו אצל מיקי עדי וילדיהם שגב ושחר, שהם בערך בגיל שגדולים מגיא ועמרי בשלושה חודשים בהתאמה.
הנ"ל גרים ברחוב הרופא, לאחר קשיים מסויימים ניתקנו את אדום מהנוף כדי לעלות במעלית, מזל שגם זה מעניין.
בדירה,בקומה 7,  אדום מיד דרש לראות את הים המובטח שוב, והסתכל עליו מוקסם.
אבא עובד בים, באוניה.

שחר ואדום הסתדרו יפה מאוד, ושיחקו בהררי הצעצועים שיש להם, אפילו יערה חושבת שזה הרבה.
ושגב, שמר על הצעצועים, והודיע לאדום ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שזה שלו מהבית.

מדי פעם, אדום בא לתדלק בנוף הים, תוך שהוא צופה מהופנט לעבר האופק המסנוור עד כאב.

שגב עלה על אופניים עם גלגלי עזר, ונסע בהם, אדום חיכה שהוא יאבד עניין ועלה גם,
שגב הודיע שזה שלו מהבית, ואז הזהיר שזה של שחר.
אדום לא ירד, ושחר לא התרגש.



לאחר מכן נסענו לים, בחוף דדו יש בריכת פעוטות עם מים שממלאים מהים, ובתחילה נכנסנו לשם.
אבל אדום רוצה ים!
הוא יצא מן הבריכה, ורץ לים, קפץ אל הגלים, רץ על החוף ושוב רץ פנימה.
למגינת לבם של המצילים ויערה.
היה דגל אדום, והגלים שטפו אותו חזרה לחוף אך הוא לא נכנע.

שחר ואדום התיישבו על החוף בטווח הגלים, וכשגל פגע בהם הם נסחפו אחורה.
לאחר מכן נשטפנו בים ונסענו הביתה.

אדום היה מוטרד: איפה הים הזה? לאן הוא הלך? וכיוצא באלו.

לאחר מכן נרדם,  עד הפעם הבאה..

 

פאזלים וצבעים

כבר כמן זמן שאדום מרכיב פאזל אחד יחיד ומיוחד,
פאזל הכבאית הגדול, זהו פאזל של 15 חלקים, שהוא מרכיב ולא מרשה לפרק.
אדום מרכיב את הפאזל בלי לשים לב לחלקים וצבעים, מה שמתאים בצורה הוא מצליח להרכיב, עם הזמן הוא למד את הפאזל בעל פה,
הניסוי והטעיה עורכים פחות זמן והוא מרכיב את הפאזל במהירות שיא.
יום אחד, אני ואדום יושבים להרכיב את הפאזל, והפלא ופלא, אדום גילה את הצבעים,
הוא אומר: אבא, "זה כמו זה", "הנה אדום" וכו'
אך מה קרה, כשמסתכלים על התמונות ומנסים להרכיב לפיהן, זו פתאום תמונה חדשה, לאדום לוקח הרבה יותר זמן להרכיב אותה.
לבסוף הוא מצליח, ומאוד גאה בעצמו וגם אנחנו, הוא ממשיך לפאזל 12 חלקים של תירס חם, ומצליח גם אותו בעזרת הראיה החדשה והסבלנות.
היום הוא כבר הרכיב 24 ו48 עם עזרה מינימלית, חיפוש הדוגמאות עלה שלב, והוא מחפש פרחים על חולצת אמא של רותי, ונעל של ילד (למרות שיש רבות כאלו).
ומתאים את החלקים אחד לשני באומנות, כאילו הוא זוכר, למרות שהוא מרכיב את הפאזל בפעם השניה בלבד.
ב48 חלקים כבר קשה למצוא את החלק המבוקש כי יש המון חלקים מפוזרים על הריצפה, וגם במציאת חפצים הוא מאוד משתפר, וכמעט אינו זקוק לעזרה.
לפעמים הוא נתקע, יש המון חלקים שהוא ניסה והוא לא מצליח, אז הוא מאבד ריכוז ומתחיל לעשות דברים אחרים ולהשטות, במקרה כזה, הרכבתי חלק אחד במקום בעייתי, ומשם אדום המשיך לפתור את הפאזל כולו במהירות ובקלות.

בבריכה אדום דגיג

כשהולכים לבריכה אדום מיד רץ לבריכת הפעוטות, צריך לעצור אותו כדי להלביש אותו בבגד ים.
הוא כבר לא הולך בזהירות בבריכה, אלא טובל את כל גופו, רק הראש בחוץ, ומתקדם בעזרת ידיו בלבד, רגליו ספק נוגעות ברצפה.
להפצרותיי לעשות בועות במים הוא לעיתים נענה.
וכאשר הוא נופל עם הראש למים הוא לא משתעל ולא בוכה, לפעמים קצת מקטר.
כמובן שהוא משפריץ על כולם, ולא מפריע לו שמשפריצים עליו, אפילו שבאמבטיה הוא קצת מקטר כששוטפים לו את הראש בזרם.
פעם אחת, הוא וילד אחר השתוללו, ונפלו, אדום נתקע מתחת לילד השני, גדול ממנו בראש, ולא הצליח לצאת מיד,
רק לאחר כמה שניות, הוציא את הראש לנשימה, וגם אז, לא השתעל כלל, ורק בכה כי מאוד נבהל, לעצור את הנשימה הוא כבר למד!


גם בבריכה העמוקה הוא מאוד משתפר, ולמרות שהוא מתריע שהמים עמוקים שם, הוא נהנה להיכנס למים החמים כשכבר קריר בחוץ, המים בבריכה הגדולה הרבה יותר חמים מהקטנה, אני תמיד מרגיש שאני נכנס לאמבטיה.
אדום הולך ברמפה המעמיקה, ומגיע עד למים שהוא בקושי עומד בהם.
אדום יודע להחזיק בצדי הבריכה, באבא ובאמא. וכשהחזקתי אותו על הבטן בתנועת שחיה בעט יפה עם הרגליים, בצעקות אמא, תראי אני שוחה.
לפעמים אני לוקח אותו לשחיה על הגב, בתחילה היה יושב עלי כאילו אני סוס, אבל עכשיו שוכב ובועט ברגליים, מדי פעם אני צולל ולמרות מחאותיו הוא לא נחנק ולא משתעל, ולפעמים אפילו מוכן לנסות שוב.

מעשה בשני ספרים

סבתא ורדה קנתה לאדום סדין של "מעשה בחמישה בלונים", אז צריך לקרוא את הספר כמובן.
חיפשתי ומצאתי ספר ישן ובלוי.
אדום ויערה קראו ממנו לפני השינה, ויערה אמרה לאדום שהספר היה שלה כשהיא הייתה ילדה וצריך מאוד להיזהר.
למחרת נמצא הספר בכריכה קשה, ספר של אמא אצל אמא וספר של אדום אצל אדום.
וככה מקריאים את הספר. 
והיום כאשר יערה הקריאה לאדום מהספרים, בעודו מחזיק בספר הקטן בכריכה הקשה, והספר הישן לידם, והעברת העמודים צריכה להיות מתואמת, הוא כל פעם הסתכל להשוות עם הספר הישן, בו הצבעים כבר נראים אחרת.

פתיחת עונת הרחצה

בשבת שעברה נפתחה עונת הרחצה,
כמובן ששמנו פעמינו לבריכה אחרי הצהרים, לבדוק את איכות המים.
על אדום ניכר החורף והוא לא העיז להיכנס למים, והיה מוכן רק לשחק עם השפריצר.
לאט לאט השפריצר התרחק ממנו והוא נרטב קצת בכל פעם, ובסוף נכנס ממש לבריכת הפעוטות.
לבריכה של הגדולים, אפילו לחלק הרדוד, הוא לא היה מוכן להתקרב.

הלכנו לבריכה כמה פעמים מאז, והוא נכנס לבריכת הפעוטות בכיף, הוא גם נכנס לבריכה הגדולה שם המים יותר עמוקים, אבל לא עבר את העמוד השני של המעקה, כלומר, מים עד המותניים של הקטקט.
בהתחלה הוא מאוד נבהל מזה שאני עומד במים היותר עמוקים לידו.

אבל אתמול באה התפנית, היינו בבריכה, ולפתע עופר באה, שניהם שיחקו במים והשתוללו, ואדום לא היה מוכן לצאת מהמים גם כשסגרו את הבריכה.
היום הוא שיחק בבריכת הפעוטות, רץ קפץ והתכופף כדי להיות במים עד הסנטר.
הוא גם כבר לא קיטר כשלקחתי אותו לעמוקים, וביקש שאזרוק אותו שוב, כמו אתמול.
והתייאש רק כשנתתי לו ליפול ולהירטב כולו בתוך המים.

טרמפולינה

מהרגע שצופית ואני הרכבנו את הטרמפולינה אדום מאוד נהנה לקפוץ עליה.
הוא משכלל את קפיצותיו, קופץ קדימה ולגובה, ורץ מסביבי.
כאשר עופר באה לבקר שניהם רצים לטרמפולינה, ומשתוללים, אדום קופץ על עופר ומפיל אותה.
רובכם כבר ראיתם את הסרט של שניהם על הטרמפולינה.
גם איתי אדום משתולל, והוא רוצה שאני אקפוץ איתו, אבל כשהוא יורד הוא לא מרשה לי להישאר לבד על הטרמפולינה.
אני ואדום משתוללים על הטרמפולינה, אני מראה לו איך מתגלגלים הצידה וקדימה.
השבוע התאמנו על גלגולים קדימה, ולבסוף אדום הצליח לעשות גלגול של ממש קדימה.

בערב לפני השינה, הוא התגלגל על השטיח בחדר, ואמר לאמא, תראי גלגול ממש.

האוטו של סבתא

אדום מזהה את היונדאי הלבנה, כאשר הוא רואה את האוטו הוא אומר אוטו סבתא.
במושב יש יונדאי צהובה כמו של סבתא, וכשהוא רואה אותה הוא אומר, אוטו סבתא לבן, ואז אומר שזה אדום, לא יכול להיות יותר רחוק.
אני אומר לו שזה צהוב, ולא אדום, ואחרי התעקשות הוא מסכים ושואל, מה אדום? אני אומר לא, האופנוע שלך אדום.

כאשר סבתא ורדה לקחה אותו מהגן היא ביקשה ממני לנסות להוצא דיסק שתקוע מהרדיו שלה, אז הוצאתי את ארגז הכלים, אדום מי רץ ולקח את ארגז הכלים שלו גם.
הוא דפק עם פטיש הפלסטיק שלו בכל מני מקומות, וכעס כשסבתא נסעה, והמשיך לתקן את האוטו של אמא.
בסוף הצלחתי להכניס את ארגזי הכלים הביתה, וכשיערה הגיעה הוא אמר לה שהוא תיקן אוטו סבתא.

שמיעה סלקטיבית

אדום ואבא מסובין לשולחן ארוחת הערב, אמא בחדר אחר, מכבסת תולה.
אדום מחליט שהוא רוצה מים, וגם אבא, מוזגים לכוסות.
אז הוא מחליט שצריך למזוג לאמא גם, ואחרי שמוזגים הוא נזכר שאמא לא שם.
בצעקות, אמא, אמא, רוצה מים? הוא מקבל תשובה: "לא , תודה"
מסתובב אלי ובלי למצמץ אומר: אמא רוצה.
אני שואל אותו, אמא רוצה? והוא אומר כן.
מה אמא אמרה? והוא בשלו, אמא אמרה כן.
מנסים שוב, אמא אמא, רוצה מים?
ושוב אמא אומרת "לא, תודה" ושוב אדום טוען שהיא רוצה.
בפעם השלישית אמא נכנעה ואמרה שהיא רוצה, ואדום חזר עטור ניצחון.
מה אמא אמרה? כן.
ומה היא אמרה לפני? לא.

נתפס בקלקלתי.

לאחר מכן ובלי קשר, אדום מקבל נשיקות מאבא, אותן הוא נוהג "להוריד", הפעם הוא לקח את הנשיקות ואכל אותן, ואחר כך את של אמא. (לא יודע מאיפה הרעיון).
מי אמר שאהבה זה לא מזין.

מורידים את הגבס

זה קצת ישן, אבל לא הספקתי לכתוב את זה

בביקורת בבית החולים לאחר שבוע, החליטו לחזק לאדום את הגבס, לאחר הביקורת הזאת אדום רק התלונן, ולאחר כיומיים, בשישי בערב עלינו למיון כיוון שהגבס ממש זז, והאצבעות כבר לא בלטו ממנו אלא היו שקועות בפנים.

בבואינו לאורטופד במיון שגם פגש את אדום בביקורת, הוא החליט כמובן להחליף את הגבס בגבס חדש, לאחר שנזף בנו, "איך זה קרה", "הוא לא יכול להוריד את זה לבד".

בעודינו מחזיקים את אדום בחדר הגבס, הוא הוציא את המסור וחתך את הגבס, טראומה לא קטנה, לפחות להורים.

בעקבות כך, החלטתי בעצת שחף להוריד את הגבס במים בבוקר של הצילום הסופי, שהוא ללא גבס.

חשבתי שההורדה תיקח כחצי שעה, אז קמנו מוקדם, והכנסתי את אדום לגיגית עם מים.

היה נראה לי שהגבס ירד בקלות, אחרי הכל, בתחילה הוא נמס מכל דבר, ונזהרנו לא להכניס אותו למים כי הוא התפרק.

אז אדום ישב בגיגית והגבס לא נכנע.

והוא ישב עוד קצת, והגבס נשאר בשלו.
ועוד קצת, והמים התקררו, אבל הגבס לא נמס.

אדום איבד סבלנות, ואמא הלכה להתארגן ולא לידנו, ואדום קם, אז אמרתי לו, אתה רוצה מסור? והוא התיישב חזרה, לולא התקרית במיון, הוא לא היה מצליח לשבת שם.
לאחר שעה הזמן החל לאזול (לקחתי מקדם בטיחות), והגבס החל להראות סימני שבירה.

אז משכתי והצלחתי לפרק את הגדילים שממנו הוא עשוי בתנועה הפוכה ליישומם.

והנה, ילד ללא גבס, שלא מבין "מה זה" (רגל), מתחת לגבס. ואמר שזורקים גבס לפח (זה מה שעשיתי עם שאריות הגבס והבד שהחזיקו אותו).

מקבלים את נועם הביתה

נועם הגיעה הביתה ומשפחת סיבוני התכנסה, לקבל את פניה.

אדום ועופר הצליחו לשחק קצת בזמן שהתינוקת הייתה רחוקה, אבל אחר כך יערה החזיקה את נועם,

אדום בא ליערה, התרגש מאוד, ורצה להחזיק אותה, הוא גם הסביר ליערה איך להניח את נועם עליו, ומאוד התעצבן שהיא מחזיקה אותה ולא נותנת לו להחזיק אותה לבד.
עופר ואדום נישקו אותה והרעיפו עליה אהבה בלי סוף.

אז הגיעה עת המקלחת, נדחסנו, במקלחת הדי גדולה, ענבל, טל, זמיר, יערה, רותם, אדום ועופר.

השמחה וההתרגשות הייתה רבה, והיינו צריכים להוציא את עופר ואדום לבסוף, כדי לתת לנועם קצת זמן להירגע במים, והיא באמת הייתה רגועה ולא בכתה, פשוט שלווה.

יום אחר כך, אדום הסביר לרותם שהוא מניק את הבובה והדגים לה, ושהתינוקת אוכלת חלב מהציצי.

עריכה: במקום אחד התבלבלתי וכתבתי עופר במקום נועם, תיקון. 

מעשנים ביחד

אדום אוהב להגיד על דברים שהם אש, נראה לי שכבר כתבתי בעבר שהוא אומר שמשהו חם, ושזה כואב.

היום בארוחת הערב הוא לקח נקניק, שם אותו על הצלחת ואמר שזה אש, אחר כך שם לידו חתיכות קטנות של מלפפון וגזר.

פתאום הוא לקח חתיכת מלפפון ארוכה, החזיק אותה בין האצבעות, הביא אליה את חתיכת המלפפון מהאש, ושם אותה בפה.
ואז הסביר לי, ככה, אש, פוו.

והראה כמה פעמים על האש בצד הרחוק מפיו, תוך שהוא מחזיק את המלפפון בשתי אצבעות.

נועם: כולנו התרגשנו מאוד היום כשנועם נולדה, אדום מאוד רצה לבוא לראות אותה, ולא הניד עפעף שזה בבית החולים, אמר שניסע לנועם, וכששאלנו איפה היא, אמר שהיא בבטן של ענבל.

בבית החולים הוא רצה לראות את התינוקת, ולראות אותה יונקת, אבל היה לו מאוד קשה כשיערה החזיקה את נועם. 

לא ביתה

33 ימים לאדום היה גבס, סיימנו זאת אתמול באמבטיה, לאחר שעה, הצלחתי לפרק את רצועות הגבס חזרה ולזרוק אותם לפח.
ועל זה אדום אומר, אין גבס, בפח.

ב33 ימים אלו, אדום טיפס, הלך, נסע בכל בימבה ואופניים אפשריים, ואפילו רצה לקפוץ, ניסיתי לשכנע אותו שלא כדאי לקפוץ כי אז לא יורידו לו את הגבס, וזה אולי עזר במעט להרגיע אותו.

אבל הדבר הכי משמעותי בחודש הזה, היה האימרה החוזרית ונישנית, "לא ביתה", בכל פעם שהאוטו מתקרב לחניה, "לא ביתה" ועולים שלל רעיונות, עופר, גוני, גן, כל דבר רק לא ביתה.

אומנם גם לפני הוא לא היה נלהב מלחזור הביתה, אבל זה נראה יותר חזק עם הגבס, אולי כי בילינו איתו יותר זמן, ואולי כי הוא היה יותר בבית אז נמאס לו והוא רצה שינוי.

לאחר שהורדנו את הגבס, נסענו לבית החולים, לעשות צילום וביקורת, בהתאמה, בצילום אדום התלונן אבל עמד בזה, אצל הרופא, לאחר הבדיקה הקצרה, בזמן שאנחנו ניסינו לדלות מידע בשיחה, אדום ישב בעגלה וצעק "ביתה!, ביתה!", נרפא הילד.

מעמדות בגן

אדום ביקש מיערה שתעשה בלונים עם המסטיק שהיא לעסה,

שאלנו אותו מי לימד אותו מה זה ואיך לעשות, הוא אמר, חדווה.

אז שאלתי אותו, חדווה הגננת?

הוא מיד אמר, לא! מאיה הגננת!

שאלתי אותו, עצמונה הגננת ? והוא אמר כן, ואז נמלח בדעתו, לא ! מאיה הגננת!

כיאה לבן של גננת מוסמכת, אדום לא עושה הנחות, יש רק גננת אחת בגן!

משניים יוצא אחד

לפני כמה ימים, יערה יצאה לסיבוב עם שני הקטקטים, עופר ואדום,

אדום על אופנוע ועופר על  תלת האופן האדום, שיש לו מוט אבל המוט לא מזיז את הכידון משום מה.

לאחר כמה מטרים התפרק תלת האופן, הכיסא והמוט לצד אחד, השילדה לצד שני.

אספתי את הגרוטאה כשחזרתי הביתה.

החלטתי לנסות לעשות הכלאה בין המוט הנ"ל, ותלת האופן ללא המוט, שחוצמזה הוא עובד כהלכה.

למחרת, אדום התעורר משנת הצהריים עצבני, רצה רק על הידיים ובעמידה, ולא הסכים לכלום.

הצעתי לו לתקן את תלת האופן, והוא ניאות לשבת על הבימבה ולראות איך אני מתקן, ואפילו הסכים לחכות בזמן שהבאתי כלים.

אז תיקנו, ועכשיו יש לנו תלת אופן לתפארת, ואדום רכב עד שעה מאוחרת.

היום ניסיתי אותו הטריק למרות שאדום קם עוד יותר עצבני, היינו צריכים לתקן את עגלת הקוביות, הפעם אדום לא עזב אותי,
ורק כאשר הבאתי את ארגז הכלים הגדול נשבה בקסמו והסתכל בתמונות שעל גבו.

כשסיימנו לעבוד רציתי לקפל את הארגז, אבל אדום היה עסוק עם הברגים, ושאל מה עושים איתם, ואחרי שהסברתי לו שמכניסים את הדיבל לקיר ואז מחברים בורג, אמר, למעלה? והצביע על המדף שאני ואיתי חיברנו.

מנהל עבודה

אדום ואני משחקים בבצק, אנחנו יושבים ליד שולחן הציור הלבן.
אדום מבקש ממני סכין לחתוך את הבצק, ונותן לי חתיכה שצריך לחתוך ואת הסכין עם הגלגלת לחיתוך פיצות לחתוך איתה.
אדום מכניס את הבצק לתוך סיר,
הוא רואה עוד סיר במטבח שלו ומבקש ממני להביא אותו, אני מביא לו את הסיר, והוא מבקש את המכסה.
אחר כך הוא מכניס את הבצק לסיר ומכסה, הוא שולח אותי לשים את הסיר על הכיריים.
הוא שולח אותי גם עם הסיר השני, אך אבוי, יש מחבת על הכיריים, אבא יוריד את המחבת, וישים את הסיר השני.
אז הוא אומר לי משהו בסגנון "דיק, חם" ושוב ושוב, אני לא מבין, כפית (נשמע כמו "פית" ומתחרז עם "דיק" ? אני לא יודע איפה הכפית, תביא אותה.
אדום מתוסכל, אבא לא מבין, הוא יורד מן הכיסא, גורר איתו את רגל ימין המגובסת ממסד עד טפחות, ומדליק את הכיריים, חם, מסוכן, אנחנו נזהרים, אבל חוטפים כוויה ושוטפים במים.

השבוע ביום ההורים, שמענו ממאיה הגננת שאדום מנהל את הילדים בגן, אומר להם איפה להניח כל קוביה, ואיזה קוביות להביא, אם הם מביאים קוביות שהוא לא רוצה, הוא מחזיר אותם כמות שבאו.

ילד מוטורי בגבס

72 שעות שאדום בגבס, הרגל מגובסת מקרסול עד ירך,
למרות שכאב מאוד כשהלבישו לאדום את הגבס, הוא לא נלחם, ואחר כך חש הקלה.
הכאבים פוחתים עם הזמן, והמוטוריקה מתפתחת.

כשהגענו הביתה גילינו שלאדום הכי נח על העגלה, שם הוא פחות מרגיש מוגבל כנראה.
אחרי יום, עופר באה לבקר, מיד התיישבה על תלת האופן של אדום, הוא מצדו, מיד נזעק, לא פיים, אדום פיים, ולאחר התעקשות עבר לשבת על תלת האופן במקום עופר,
עם פנימית משומשת יצרתי מעין סד שהרגל לא תיגרר על הריצפה ואדום נסע לגן המשחקים, לא לפני שראה איך המחפרון אצל השכנים חופר תעלה.
בגן המשחקים הוא רצה להתנדנד (טרם ניסינו זאת), אבל עופר הלכה לקרוסלה ואנחנו בעקבותיה, עופר ואדום הסתובבו על הקרוסלה, עד שנמאס לעופר והיא עברה למתקנים אחרים.
אדום קרא לעופר שתחזור להסתובב איתו בקרוסלה.
למחרת אדום כבר מצא תנוחה עוד יותר נוחה לשבת בעגלה, כשהגבס נוטה החוצה ולא קדימה.
במיטה הוא כבר התגלגל מצד לצד.
הבוקר לאחר שהוא אכל צהריים בכיסא שלו, הנחתי אותו על הריצפה ליד מגירת הפלסטיקים שהייתה צריכה סידור מחודש, אדום הוציא את הפלסטיקים, דפק עליהם, וזחל מצד לצד על הריצפה.
הוא התרוצץ לאורכו ולרוחבו של המטבח, והתרומם על ברך כדי להוציא דברים מן המגירה, כשאדום עבר לחדר המשפחה סידרתי למופת את המגירה, יש גם יתרונות לבלאגן.
הגבסן והרופא במיון אמרו לא לדרוך על הרגל, אבל אדום לא סר למרותם, הוא התרומם על הבימבה האדומה, אז תפסתי אותו והרמתי אותו שישב עליה,
הוא התקדם איתה מעט וביקש לרדת.

היום הייתה לנו ביקורת בבית החולים: הרופא שם אמר, אי אפשר להגביל תנועה של ילד בגיל הזה, הוא יכול לדרוך, ולעשות מה שהוא מרגיש, עוד 10 ימים, תבואו ונחליף לו את הגבס לגבס עד הברך, קל או רגיל לבחירתכם.
לשיטתו אין חסרונות לגבס קל. הוא פשוט יותר נח, למרות שהוא טוען שאין להרטיבו.

סיבוב באופנוע

חזרנו מהטיול לדרום, ברגע ביצאנו מהאוטו והתחלנו לפרוק, אדום דרש סיבוב באופנוע
שמנו את הדברים בבית ויצאתי לרדוף אחריו..

כאשר הגענו לתחנת האוטובוס, אדום הניח את האופנוע על המושב, התיישב, ואמר: "אבא בוא, אוטובוס".
לאחר שהתיישבתי וחיכינו, אדום אמר:"אין, בוא" , ירד, לקח את האופנוע והמשיך בטיול.

אז הגענו לערימת גזם, אדום ניסה לעבור אותה עם האופנוע (מתאמן בנסיעת שטח), נפל כמה פעמים,
ואז גילה שיש צינור השקיה ירוק מתחת לערימה, הוא משך את הצינור, ואחרי שהחזיק את הצינור ביד, אמר לי שגם אני צריך "לחוך" ,
שיחקנו קצת משיכת חבל, הסתובבנו, ואז אדום, בהשראת יום הצילומים בדרום אדום, רצה שאצלם אותו,
אמרתי לו שאין לי את המצלמה, אז הוא רצה את הטלפון, "צילם" אותי, ו"צילם" את הריצפה (מאקרו).

אחר כך הכניס את הטלפון לכיס שלו ושמנו פעמינו הביתה.

סדר ט"ו בשבט בתל עדשים

היום נערך בתל עדשים סדר ט"ו בשבט, הציבור הוזמן לשעה 19:30
לאחר שרותם קילחה והלבישה את אדום, והוא כבר נראה מוכן לגמרי למיטה...
שמנו פעמינו לבית התרבות, בהתחלה אדום היה קווץ', עייף ומבוייש.
בבית התרבות סידרו שורות של כיסאות למבוגרים ומחצלות לילדים מקדימה.
עוד בקבלת הפנים אדום הבין את הפרנציפ והלך קדימה, וכשיערה משכה אותו לחזור, אמר לה בואי אמא וחזר לקידמת הקהל.
הטקס התחיל ויערה ואדום ישבו על המחצלת,שוב יערה ניסתה לחזור לכיסא ושוב אדום התנגד, חזר למצגת השקופיות והסתכל עליה ממרחק 0.
הצטרפתי אליו לקידמת הבמה, שם הושבתי אותו עם יונתן, זקן הגן שלו, והם שוחחו על השקופיות המעניינות.
לאחר הטקס נערכה שירה בציבור, ואדום רקד והשתולל עם אדוה ויונתן, ולא התעייף מכל העניין, למרות שמדי פעם חמק החוצה, אולי חיפש "אויר".

נ.ב. הכי חשוב: יערה כחברת ועדת חינוך בתל עדשים, קיבלה כהוכרה על פועלה ספל מודפס של תל עדשים.

טיול בחירות או: ב-ק-ב-ק = בקבוק

בבוקר הבחירות קמנו בבוקר,
לקחתי את אדום לחתל אותו וסיפרתי לו שניסע לראות כלניות.
לאחר מכן כשאכלנו יערה הסבירה לו שלא הולכים לגן היום והוא בתורו אמר לה שהולכים לראות כלניות.
כשסבתא ורדה באה הוא חזר ואמר לה שהולכים לראות כלניות.
ואכן, אחרי שאדום נהנה לשלשל את המעטפה לקלפי נסענו למנחת מגידו..

שם יצאנו מהאוטו והלכנו לכיוון השביל, אמא שאלה את יערה, איפה הב-ק-ב-ק? ואדום מיד ענה, בוק , אמא!

לאחר מכן נסענו לשוני שם אדום חגג בין הפסלים והטרקטורים, ואפילו נגע ביותר מדי ידיות והטרקטור זע מעט וירד מרגליו.
הוא היה כל כך עייף שלא התעורר כשהגענו לשחף אבל כמובן שחגג עם בני הדודים, טיפס לבית על העץ וקינח בשיא שהגיע בריקוד ראפיסטי לצלילי "כולם חכמים כולם" בצוותא עם איתמר ורותם.
 

נומי נומי ילדתי

אדום מתהלך בבית ובוחר חפצים באקראי מצמיד אותם לגופו ושר להם נומי נומי.
אין זה משנה אם זו בובה או קוביה, העיקר שאפשר לחבק.

לפני כשבוע עופר התארחה אצלנו, אכלה אצלנו ארוחת ערב, אדום שם אצלה במגש מגוון מטעמים.
ושיחק איתה כיאה לבן דוד אוהב.

כשהגיע הזמן לישון, הוספנו מיטה ליד המיטה של אדום ובה השכבנו את עופר.
אדום מיד התגייס לעניין, טפח לה על הגב ושר לה נומי נומי.
כמובן שמעניין לעניין, עופר נרדמה מזמן ורק אדום המשיך לקשקש.

מסדרים עצים

אני ואדם הלכנו לסדר עצים לאחר הסערה הגדולה
בדקנו מה המצב של המערום ליד הבית והעברנו עצים לבטונדה.
אדום חמוש במגפים בוסס בבוץ והתעקש לעזור לסחוב עצים,
מדי פעם הוא נפל לבוץ יחד עם העץ שסחב, אבל הוא לא אמר נואש,
ולאחר זמן מה היה מכוסה בבוץ, מזל שיערה אוהבת לעשות כביסה.
אדום הבין מהר מאוד שהוא לא יכול ללכת באותה דרך שאני הולך, וכשאמרתי לו ללכת מסביב נשמע לעצתי.
הוא התעקש להניח את בול העץ שהוא החזיק במקום הנכון בערימה המסודרת. תוך קריאות פה פה.

סך הכל יש פוטנציאל לדור הצעיר.

לאחרונה הוא תר אחר הבלוטים שנופלים מהאלונים ברחוב שלנו, הוא אוסף אותם ושם אותם בבימבה שלו, שבה יש חור ומשם הם נופלים ונעלמים לתדהמתו.
כאשר בלוט תקוע באדמה ואינו מצליח להוציאו, הוא קורא לי, "אבא בוא בוא", זה, או "עזור לי".