ופתאום איזה יופי..

הוא הולך לבד!

רק אתמול שלשום הוא עשה צעד שתיים לקריאות שמחה של כל הסובבים, בעיקר כשדודה בילהה נמצאת לידו.
רק אתמול הוא היה עוזב ידיים רק כאשר היו מסיחים את דעתו..
אבל היום..
הו היום, הוא כל הזמן עומד בלי ידיים, פשוט עוזב, למרות ששתי הידיים פנויות ולידו יש על מה להישען.
מסתובב מהקיר ללא הרף, ומתחיל ללכת, לעיתים במעגלים ולעיתים ישר.
כבר הצליח לחצות את המטבח מן הדלת לכיור.
מזל שעוברים למקום שבו הוא יוכל להתנועע יותר בחופשיות.

כמו כן, הוא מאוד נהנה מהבימבה החדשה והאדומה שלו!
הוא בקושי מגיע לריצפה כדי לדחוף, אבל בעקשנות אופיינית הוא מצליח להתקדם עם קצות האצבעות ורגל רודפת רגל.
כשדוחפים אותו הוא נהנה כפליים, הילד אוהב מהירות, את זה אנחנו כבר יודעים מהעגלול והאופניים.
גם לדחוף את הבימבה זה כיף, יותר קל מאשר את עגלת הקוביות, והוא אפילו מצליח לנווט בין מכשולים.

קוקו

אדום ממש אוהב לשחק קוקו
ולשמע צמד המילים "איפה אדום?" או אפילו רק איפה, הוא מתמוגג.
הוא מחפש מקומות להתחבא, מאחורי הוילון במקלחת, מאחורי דלת, ברווח בין המושב למשענת של הכיסאות במטבח.
כאשר מישהו הולך והוא מתחיל לקטר, פשוט צריך לחזור לרגע ולעשות "קוקו" ואז להיעלם שוב, כל פעם לזמן קצת יותר ארוך.
זה מיד הופך למשחק והמצוקה נשכחת במהרה.
גם כאשר יערה מחתלת ומלבישה אותו אני מתחבא מאחוריה ואדום מרוצה מאוד, למרות שלאחרונה אפילו זה לא עובד ואדום החליט שהוא צריך להישאר ערום, הוא צורח עד שכל הסאגה נגמרת, בייחוד אחרי המקלחת, צרחות של "אפשר לחשוב מה כבר עושים לילד".

מיום ליום הוא משתכלל, וכאשר הוא יושב בכיסא האוכל, הוא פתאום מפנה את מבטו לימין ולמטה, ואז מחזיר אותו במהירות ומחייך.
כאשר מבינים מה הוא עושה ומשתפים איתו פעולה הוא מתחיל לצחוק.
אבל לא די בזאת, הוא כבר שם ידיים על הפנים כדי להסתיר אותם. וכל עוד אומרים איפה אדום לא מסיר אותם משם.
כאשר הוא מחליט או בשיכנועי קוקו, הוא פותח את הידיים בתכונה גדולה, מאושר מהצלחתו.

מבשלים ביחד

לפני יותר משבוע כבר :(
אני ואדום בישלנו ביחד

אדום היה בכיסא אוכל בזמן שהתחלתי לבשל
חתכתי וזרקתי לסיר, ואדום הסתכל בעניין,
כעבור זמן קצר, אדום רצה להשתתף,
שמתי אותו במנשא על הגב והוא הסתכל מה אני עושה יותר מקרוב.
כשסיימתי לחתוך העברתי אותו לידיים עקב זעקות רמות וניסיונות לקפוץ מהמנשא להסיר.
אדום החליט לעזור לי לערבב את תוכן הסיר, הוא חטף את כף הבחישה, (צעצוע שהוא מאוד אוהב לדפוק איתו על כל דבר בסביבה,כולל אמא :( ).
הוא החל לערבב, בהצלחה יחסית וממש נהנה מזה.

בעקבות הצלחתו, הוא החליט גם לאכול לבד,
הוא חוטף את הכפית, ושלא תחשבו להתנגד לו!
מכניס אותה לקוטג', מעדן וכו' ומרים אותה אל פיו, בפעמים הראשונות זה נגמר בזה שאני, הוא והרצפה נצבענו לבן.
אבל הוא לומד מהר, ועכשיו הוא כבר שולט ברזי התנועה המסובכת ומצליח לאכול.
גם המזלג לא התחמק, בפעם הראשונה הוא התאמן על יבש, העביר את המזלג על צלחת כמעט ריקה, וחייך אלינו מדושן עונג.
אחר כך אפילו הצליח לתקוע אותו במשהו.

עד שנעבור לבית החדש, נוכל להתחיל לתת לו מטלות..