יום שלישי, 28 במאי 2013

טרמפולינה

מהרגע שצופית ואני הרכבנו את הטרמפולינה אדום מאוד נהנה לקפוץ עליה.
הוא משכלל את קפיצותיו, קופץ קדימה ולגובה, ורץ מסביבי.
כאשר עופר באה לבקר שניהם רצים לטרמפולינה, ומשתוללים, אדום קופץ על עופר ומפיל אותה.
רובכם כבר ראיתם את הסרט של שניהם על הטרמפולינה.
גם איתי אדום משתולל, והוא רוצה שאני אקפוץ איתו, אבל כשהוא יורד הוא לא מרשה לי להישאר לבד על הטרמפולינה.
אני ואדום משתוללים על הטרמפולינה, אני מראה לו איך מתגלגלים הצידה וקדימה.
השבוע התאמנו על גלגולים קדימה, ולבסוף אדום הצליח לעשות גלגול של ממש קדימה.

בערב לפני השינה, הוא התגלגל על השטיח בחדר, ואמר לאמא, תראי גלגול ממש.

האוטו של סבתא

אדום מזהה את היונדאי הלבנה, כאשר הוא רואה את האוטו הוא אומר אוטו סבתא.
במושב יש יונדאי צהובה כמו של סבתא, וכשהוא רואה אותה הוא אומר, אוטו סבתא לבן, ואז אומר שזה אדום, לא יכול להיות יותר רחוק.
אני אומר לו שזה צהוב, ולא אדום, ואחרי התעקשות הוא מסכים ושואל, מה אדום? אני אומר לא, האופנוע שלך אדום.

כאשר סבתא ורדה לקחה אותו מהגן היא ביקשה ממני לנסות להוצא דיסק שתקוע מהרדיו שלה, אז הוצאתי את ארגז הכלים, אדום מי רץ ולקח את ארגז הכלים שלו גם.
הוא דפק עם פטיש הפלסטיק שלו בכל מני מקומות, וכעס כשסבתא נסעה, והמשיך לתקן את האוטו של אמא.
בסוף הצלחתי להכניס את ארגזי הכלים הביתה, וכשיערה הגיעה הוא אמר לה שהוא תיקן אוטו סבתא.



יום שלישי, 21 במאי 2013

שמיעה סלקטיבית

אדום ואבא מסובין לשולחן ארוחת הערב, אמא בחדר אחר, מכבסת תולה.
אדום מחליט שהוא רוצה מים, וגם אבא, מוזגים לכוסות.
אז הוא מחליט שצריך למזוג לאמא גם, ואחרי שמוזגים הוא נזכר שאמא לא שם.
בצעקות, אמא, אמא, רוצה מים? הוא מקבל תשובה: "לא , תודה"
מסתובב אלי ובלי למצמץ אומר: אמא רוצה.
אני שואל אותו, אמא רוצה? והוא אומר כן.
מה אמא אמרה? והוא בשלו, אמא אמרה כן.
מנסים שוב, אמא אמא, רוצה מים?
ושוב אמא אומרת "לא, תודה" ושוב אדום טוען שהיא רוצה.
בפעם השלישית אמא נכנעה ואמרה שהיא רוצה, ואדום חזר עטור ניצחון.
מה אמא אמרה? כן.
ומה היא אמרה לפני? לא.

נתפס בקלקלתי.

לאחר מכן ובלי קשר, אדום מקבל נשיקות מאבא, אותן הוא נוהג "להוריד", הפעם הוא לקח את הנשיקות ואכל אותן, ואחר כך את של אמא. (לא יודע מאיפה הרעיון).
מי אמר שאהבה זה לא מזין.

יום שלישי, 7 במאי 2013

מורידים את הגבס

זה קצת ישן, אבל לא הספקתי לכתוב את זה


בביקורת בבית החולים לאחר שבוע, החליטו לחזק לאדום את הגבס, לאחר הביקורת הזאת אדום רק התלונן, ולאחר כיומיים, בשישי בערב עלינו למיון כיוון שהגבס ממש זז, והאצבעות כבר לא בלטו ממנו אלא היו שקועות בפנים.

בבואינו לאורטופד במיון שגם פגש את אדום בביקורת, הוא החליט כמובן להחליף את הגבס בגבס חדש, לאחר שנזף בנו, "איך זה קרה", "הוא לא יכול להוריד את זה לבד".
בעודינו מחזיקים את אדום בחדר הגבס, הוא הוציא את המסור וחתך את הגבס, טראומה לא קטנה, לפחות להורים.

בעקבות כך, החלטתי בעצת שחף להוריד את הגבס במים בבוקר של הצילום הסופי, שהוא ללא גבס.

חשבתי שההורדה תיקח כחצי שעה, אז קמנו מוקדם, והכנסתי את אדום לגיגית עם מים.
היה נראה לי שהגבס ירד בקלות, אחרי הכל, בתחילה הוא נמס מכל דבר, ונזהרנו לא להכניס אותו למים כי הוא התפרק.
אז אדום ישב בגיגית והגבס לא נכנע.
והוא ישב עוד קצת, והגבס נשאר בשלו.
ועוד קצת, והמים התקררו, אבל הגבס לא נמס.

אדום איבד סבלנות, ואמא הלכה להתארגן ולא לידנו, ואדום קם, אז אמרתי לו, אתה רוצה מסור? והוא התיישב חזרה, לולא התקרית במיון, הוא לא היה מצליח לשבת שם.
לאחר שעה הזמן החל לאזול (לקחתי מקדם בטיחות), והגבס החל להראות סימני שבירה.
אז משכתי והצלחתי לפרק את הגדילים שממנו הוא עשוי בתנועה הפוכה ליישומם.

והנה, ילד ללא גבס, שלא מבין "מה זה" (רגל), מתחת לגבס. ואמר שזורקים גבס לפח (זה מה שעשיתי עם שאריות הגבס והבד שהחזיקו אותו).