יום שישי הקסום

השמועות אומרות, שמה שמקבלים מלשים את הילד בגן הוא יום שישי הקסום,
יום שישי בו שני ההורים בבית והקטקט בגן.
יום בו אפשר להשקיע בעצמנו, להיזכר מה זה זוגיות, נו, אתם יודעים, טיולים לאור ירח ופיקניקים בשקיעה וכל אלה, אה לא, זה שישי בבוקר!
אבל להיזכר שאנחנו שניים!

אצלנו זה לא ילך, כי יערה עובדת בשישי.
נשאר רביעי הקסום ליערה, ושישי הקסום לזמיר.
הקסם קצת פוחת, כי הוא בנפרד, נשאר להיזכר מה זה להיות לבד, פחות מלהיב, אבל לפחות שקט יותר.
קורותינו בחודש זה בינתיים:
רביעי ראשון: יערה מתרוצצת לבניה, לא מספיקה לנח, ומסיימת עם הלשון בחוץ.
שישי ראשון: אדום חולה, נשאר בבית עם אבא.
רביעי שני: יערה מתרוצצת לבניה, צריכה להכין יומולדת ראשונה לגן, ומסיימת עם הלשון בחוץ.
שישי שני: זמיר מתרוצץ לבניה, וכמובן שצריך לנצל את חלון ההזדמנויות ולשטוף את הבית.
רביעי שלישי: לא זוכר, לא חוויות שלי אחרי הכל :).
שישי שלישי: אדום חולה ונשאר בבית עם אבא.
רביעי רביעי: יערה חולה.
שישי רביעי: אדום חולה ונשאר בבית עם אבא.

נשאר רק לחלום על הקסם הזה, אולי כשייגמר החורף ונעבור לבית, אז נוכל להקדיש קצת זמן לעצמנו.

מסירות

לאדום (או ליערה) יש כדורגל ממש, בגודל אמיתי (כנראה, אני לא מבין גדול בעניין),
למען הסר ספק הכדור בצבע אדום (כתוב עליו גם france, אבל מה זה חשוב).

אדום ראה את הכדור בחדר והתרגש, נתתי לו את הכדור והוא העיף (ספק הפיל) אותו לכיווני,
אמרתי לו יופי, ומסרתי לו חזרה, הוא תפס את הכדור, הרים אותו, וכשהוא הוריד אותו הכדור שוב התגלגל לכיווני, תוך קריאות עידוד: "תמסור לי, אני פנוי!"

וכך התמסרנו בכדור יחדיו, מספר דקות.

בפעם הבאה, על הדשא!

מרכז קליטה

כידוע כבר לכולם, יערה מתחילה לעבוד.

ב25.12 אדום היה צריך להתחיל ללכת לגן, תהליך הנקרא "קליטה", שם די מפוצץ אם תשאלו אותי.
בתהליך הפעוט צריך להתחיל להכיר את צוות המטפלות, את הגן ואת הילדים, ולראות שהמקום אינו נורא כל כך, והוא יכול להשאיר את אמו וללכת להנות עם החבר'ה.

לאדום הייתה הנחה, הוא כבר קצת מכיר את המקום, שכן יערה בטיוליה במושב הייתה באה להגיד שלום למטפלות בגן, והן היו לוקחות אותו ומתלהבות ממנו (נו מה?).
כשבאנו לשיחה עם הגננת, אדום נשאר בגן כשעה בזמן השיחה ולא התרגש, אפילו כשחזרנו לגן הוא זחל לכיוון יערה ואז הוסח ממשהו והסתובב.

אבל, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, מרוב דיבורים על "קליטה" בסוף השבוע, אדום החליט לפתח דלקת אוזניים ועיניים, הוא בכה מאוד בבוקר, ולמורת רוחי לא התחיל את התהליך. 
חיכינו שאדום יחלים, וכמובן שאין טעם להתחיל באמצע שבוע שכן יום שבת הוא יום מאוד מבלבל.

לכן, כשבוע מאוחר יותר, יערה השכימה קום, ושמה פעמייה לגן.
שם היא צריכה לבלות כשעתיים יחד עם אדום, פתאום החוויה נראית אחרת, אדום חושש להתרחק מיערה, וברגע שהוא עושה את זה מגיע ילד (גדול ממנו בכשנה) ושואג עליו.
גם השאר הילדים מנסים אותו, דוחפים ומושכים ומסתכלים לראות איך יערה תגיב.
ראוי לציין שהגן הוא של שנתון 2010 שהוא שנתון בוגר מאדום בשנה, ורוב הילדים יותר גדולים ממנו בכחצי שנה לפחות, למרות שיש כמה זאטוטים שעוד לא עומדים, והם גדולים ממנו רק בכמה חודשים.

ככה יערה ואדום בילו את ימי ראשון ושני, בילו בגן יחדיו והלכו הביתה יחדיו.
ביום שלישי, פעמיים כי טוב, יערה הלכה לגן, שיחקה עם אדום מעט, התגברה על הקושי ונפרדה מאדום.
אדום לא התרגש מהפרידה יותר מכרגיל, ולאחר שעתיים שבהן הגננות ניסו בין השאר להרדים את אדום, יערה באה לקחת אותו שכן הגננות התקשרו ואמרו שהוא בוכה.
כשיערה הגיעה אדום ישב על אחת המטפלות ולא בכה.

ביום הרביעי, אדום הלך לגן, מאיה הגננת אמרה שעבר עליו יום לא קל, והוא מדי פעם קיטר ולכן כדאי שיערה תבוא ב12 כדי לא ליצור זיכרון רע.
בחמישי עבדתי מהבית, ואחרי לילה לא קל אדום הלך לגן עם יערה לאחר התלבטות מי יקח אותו. הוא נפרד יפה ונהנה מאוד.
אבל..

ב12 מאיה התקשרה להגיד שאדום מאוד נהנה אבל יש לו חום ולכן כדאי שנבוא לקחת אותו.
אנחנו היינו באמצא שיחה על אזעקות (שלא נזדקק.. ) ולבסוף השארתי את יערה עם איש האזעקה ונסעתי לקחת אותו, כשהגעתי אדום היה על הידיים של מאיה, נראה מעוך אבל לא התייחס אלי יותר מדי.
לאחר הפצרות חוזרות הוא שלח אלי ידיים ולקחתי אותו, חזרנו לאמא יערה עם הילד הכבוי.

בלילה היה לא קל שוב, ונראה שעדיין יש חום, ולבסוף אדום ישן בעיקר בבוקר, עד 9 וחצי.
לא הערנו אותו ולא הלכנו לגן, למרות שהוא לא היה חם כבר.

היום, יום ראשון, יערה מתחילה לעבוד!
הורים חוששים, אדום צריך להיות בגן עד 14, האם הוא יחזיק מעמד?
מה יהיה?

לבסוף, עבר יום רגוע, אדום נהנה ושיחק, ואפילו ישן עם כל הילדים.
יערה באה לקחת אותו לקראת 16, סחוטה מהיום הארוך שלה.

אז בהצלחה ליערה ולאדום בגניהם החדשים..
כולנו נרגשים מהשינוי העובר עלינו

ומחכים לשינוי הבא שיקרה בקרוב בתקווה. (לא פחות מ1/12 מחייו של אדום כנראה).

שער הגולן? יש מקום כזה?

והיום, לשם הגיוון, סיפור על אמא יערה

יערה ואדום יצאו לטיול, לרפת השכנה
שם פגשו את השכן, איש השיחה.

שוחחו ארוכות על דא ועל הא, עד  שהשכן אמר ליערה שיש לו עובד חדש,
כמדומני מהגולן, ממקום הנקרא "שער הגולן"?!

הופתעה יערה, "אולי שער העמקים, מעולם לא שמעתי על שער הגולן."
איזה שם מוזר, חשבה לעצמה. 

כנראה שיערה שכחה חצי משפחה, אולי פעם הבאה שנעבור באזור היא תיזכר :)