אתמול כשהגעתי הביתה, אדום רצה שנשחק שח, באין יריב ראוי :)
אבל ביקש שאשחק ברמה הכי גבוהה שלי, כאילו אני המשחק בטלפון שיש לו רמות,
הוא תמיד שואל על אנשים שאני מספר לו שמשחקים שח טוב, מה הרמה שלהם..
אז שיחקנו, והשתדלתי להתרכז, כדי להשיב את הכבוד האבוד.
מלכתחילה קשה לי להתרכז כל כך הרבה זמן ואני נמהר מדי.
אבל הפעם, הייתה לי מוטיבציה, להראות שבשיאי אני יכול, שעוד יש לאדום מה ללמוד ממני.
אז שיחקנו שני משחקים, שבהם אדום שיחק היטב, אבל הפגין יהירות מאוד גדולה.היה בטוח שהוא שני מהלכים ממט לאורך כל הדרך.
ולמרות שהוא ביטל כמה מהלכים, הצלחתי לנצח אותו, בשני המשחקים.
זהו, החזרתי את הכבוד, והגביע.
ולימדתי אותו שיעור בענווה.
למחרת, זה היום, אדום השכים אותי בבוקר בבקשה לשחק שח.
הילד לא אומר נואש, מתאמן ומתאמן, ושוב הזהיר אותי לשחק את הכי טוב שלי.
שינסתי מותניים, אבל מנומנם ועם מוטיבציה קטנה מאתמול, הרי כבר הוכחתי את עצמי.
אדום ניצח פעמיים, וויתרתי על משחק שלישי, חסר סבלנות, אמרתי?