מקבלים את נועם הביתה

נועם הגיעה הביתה ומשפחת סיבוני התכנסה, לקבל את פניה.

אדום ועופר הצליחו לשחק קצת בזמן שהתינוקת הייתה רחוקה, אבל אחר כך יערה החזיקה את נועם,

אדום בא ליערה, התרגש מאוד, ורצה להחזיק אותה, הוא גם הסביר ליערה איך להניח את נועם עליו, ומאוד התעצבן שהיא מחזיקה אותה ולא נותנת לו להחזיק אותה לבד.
עופר ואדום נישקו אותה והרעיפו עליה אהבה בלי סוף.

אז הגיעה עת המקלחת, נדחסנו, במקלחת הדי גדולה, ענבל, טל, זמיר, יערה, רותם, אדום ועופר.

השמחה וההתרגשות הייתה רבה, והיינו צריכים להוציא את עופר ואדום לבסוף, כדי לתת לנועם קצת זמן להירגע במים, והיא באמת הייתה רגועה ולא בכתה, פשוט שלווה.

יום אחר כך, אדום הסביר לרותם שהוא מניק את הבובה והדגים לה, ושהתינוקת אוכלת חלב מהציצי.

עריכה: במקום אחד התבלבלתי וכתבתי עופר במקום נועם, תיקון. 

מעשנים ביחד

אדום אוהב להגיד על דברים שהם אש, נראה לי שכבר כתבתי בעבר שהוא אומר שמשהו חם, ושזה כואב.

היום בארוחת הערב הוא לקח נקניק, שם אותו על הצלחת ואמר שזה אש, אחר כך שם לידו חתיכות קטנות של מלפפון וגזר.

פתאום הוא לקח חתיכת מלפפון ארוכה, החזיק אותה בין האצבעות, הביא אליה את חתיכת המלפפון מהאש, ושם אותה בפה.
ואז הסביר לי, ככה, אש, פוו.

והראה כמה פעמים על האש בצד הרחוק מפיו, תוך שהוא מחזיק את המלפפון בשתי אצבעות.

נועם: כולנו התרגשנו מאוד היום כשנועם נולדה, אדום מאוד רצה לבוא לראות אותה, ולא הניד עפעף שזה בבית החולים, אמר שניסע לנועם, וכששאלנו איפה היא, אמר שהיא בבטן של ענבל.

בבית החולים הוא רצה לראות את התינוקת, ולראות אותה יונקת, אבל היה לו מאוד קשה כשיערה החזיקה את נועם. 

לא ביתה

33 ימים לאדום היה גבס, סיימנו זאת אתמול באמבטיה, לאחר שעה, הצלחתי לפרק את רצועות הגבס חזרה ולזרוק אותם לפח.
ועל זה אדום אומר, אין גבס, בפח.

ב33 ימים אלו, אדום טיפס, הלך, נסע בכל בימבה ואופניים אפשריים, ואפילו רצה לקפוץ, ניסיתי לשכנע אותו שלא כדאי לקפוץ כי אז לא יורידו לו את הגבס, וזה אולי עזר במעט להרגיע אותו.

אבל הדבר הכי משמעותי בחודש הזה, היה האימרה החוזרית ונישנית, "לא ביתה", בכל פעם שהאוטו מתקרב לחניה, "לא ביתה" ועולים שלל רעיונות, עופר, גוני, גן, כל דבר רק לא ביתה.

אומנם גם לפני הוא לא היה נלהב מלחזור הביתה, אבל זה נראה יותר חזק עם הגבס, אולי כי בילינו איתו יותר זמן, ואולי כי הוא היה יותר בבית אז נמאס לו והוא רצה שינוי.

לאחר שהורדנו את הגבס, נסענו לבית החולים, לעשות צילום וביקורת, בהתאמה, בצילום אדום התלונן אבל עמד בזה, אצל הרופא, לאחר הבדיקה הקצרה, בזמן שאנחנו ניסינו לדלות מידע בשיחה, אדום ישב בעגלה וצעק "ביתה!, ביתה!", נרפא הילד.

מעמדות בגן

אדום ביקש מיערה שתעשה בלונים עם המסטיק שהיא לעסה,

שאלנו אותו מי לימד אותו מה זה ואיך לעשות, הוא אמר, חדווה.

אז שאלתי אותו, חדווה הגננת?

הוא מיד אמר, לא! מאיה הגננת!

שאלתי אותו, עצמונה הגננת ? והוא אמר כן, ואז נמלח בדעתו, לא ! מאיה הגננת!

כיאה לבן של גננת מוסמכת, אדום לא עושה הנחות, יש רק גננת אחת בגן!

משניים יוצא אחד

לפני כמה ימים, יערה יצאה לסיבוב עם שני הקטקטים, עופר ואדום,

אדום על אופנוע ועופר על  תלת האופן האדום, שיש לו מוט אבל המוט לא מזיז את הכידון משום מה.

לאחר כמה מטרים התפרק תלת האופן, הכיסא והמוט לצד אחד, השילדה לצד שני.

אספתי את הגרוטאה כשחזרתי הביתה.

החלטתי לנסות לעשות הכלאה בין המוט הנ"ל, ותלת האופן ללא המוט, שחוצמזה הוא עובד כהלכה.

למחרת, אדום התעורר משנת הצהריים עצבני, רצה רק על הידיים ובעמידה, ולא הסכים לכלום.

הצעתי לו לתקן את תלת האופן, והוא ניאות לשבת על הבימבה ולראות איך אני מתקן, ואפילו הסכים לחכות בזמן שהבאתי כלים.

אז תיקנו, ועכשיו יש לנו תלת אופן לתפארת, ואדום רכב עד שעה מאוחרת.

היום ניסיתי אותו הטריק למרות שאדום קם עוד יותר עצבני, היינו צריכים לתקן את עגלת הקוביות, הפעם אדום לא עזב אותי,
ורק כאשר הבאתי את ארגז הכלים הגדול נשבה בקסמו והסתכל בתמונות שעל גבו.

כשסיימנו לעבוד רציתי לקפל את הארגז, אבל אדום היה עסוק עם הברגים, ושאל מה עושים איתם, ואחרי שהסברתי לו שמכניסים את הדיבל לקיר ואז מחברים בורג, אמר, למעלה? והצביע על המדף שאני ואיתי חיברנו.