מרכיבים מיטה לתינוק

אדום ישן טוב בלילה, וקם ב6:40 בבוקר, כשעה לפני הזמן שהוא קם בו בדרך כלל,

הוא קרא לאמא, ואז שאל אותי איפה היא, כשאמרתי שהיא בבית החולים, הוא אמר, צריך להרכיב מיטה לתינוק.

מיד קמנו בחיוך, התארגנו והלכנו לאסוף את כלי העבודה.

כשאמרתי לו שנרכיב את העריסה, הוא אמר שלא עריסה, מרכיבים מיטה לתינוק, אז הסברתי לו שעריסה היא מיטה קטנה לתינוק.

מצאנו את הברגים והרכבנו את העריסה, אדום הכניס את הברגים למקום, ולאחר מכן חיזק עם מפתח אלן, ואפילו הצליח לסובב קצת את הבורג, למרות שנפל לו המפתח כל פעם, אז הוא החליף איתי, (רציונל?! כנראה שלי יותר טוב כי לא נופל לי), למרות שלי היה אותו דבר בדיוק.

ניקינו יחד את העריסה, אדום ניקה למטה והתכופף.

כשהלכנו לגן, אדום סיפר למתן שבנינו את העריסה של התינוק.

יש לי אח קטן

לאחר שני לילות הילולים, אחד עם סבתא ואחד עם עופר, הצלחנו להוציא את התינוק, למען האמת, בלילה השני בעיקר ישנתי, אבל ללא אדום.

כשבאתי לענבל לקחת את אדום ולספר לו, הוא היה עסוק בלהשתולל עם עופר, ולא התייחס אלי, ולסיפורים שלי על התינוק שנולד.
רק כשהוצאתי את הטלפון והראיתי לו תמונה של הרך הנולד נפל האסימון.

מיד הוא רצה לסוע לאמא ולתינוק, לא היה מוכן לאכול, להתלבש, להתארגן, כלום, רק תות, אה, רק אמא והתינוק.

אז לאחר מאבקים ועניינים, שמנו פעמינו לבית היולדות, עלינו במעלית, עברנו בגשר ופגשנו את התינוק,

אדום מאוד שמח, נישק וליטף, ולא היה מוכן ללכת הביתה.

אבל הלכנו, הוא נרדם, וכשהוא קם מיד ביקש לחזור, נסענו שוב, והפעם כל הדרך הוא דיבר על זה שהולכים לתינוק, והוא יצא, ניכר שעכשיו זה דבר ממשי, ולא כמו בבוקר שם הוא נסע אל הלא נודע.

הוא סיפר לאמא שאבא חזר, אולי ניסה לעודד אותה שגם היא צריכה לחזור.

כמובן שהוא לא רצה להשאיר אותם שם, אבל הפעם היה יותר קל, וחזרנו הביתה והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.