יום שלישי, 22 בפברואר 2011

טרמפולינה ?

אתמול שמנו את אדום בטרמפולינה
אי אפשר להגיד שזאת הייתה הפעם הראשונה כי גם אצל בשישי אצל יואב ומשיח הוא השתמש בטרמפולינה כדי לנמנם לפני שהוא עבר לעריסה של בן (בן ישן במיטה בלילה).
זה היה ממש יום של חידושים.
בטרמפולינה שלנו הוא ישב מרוצה (קצת קטן לטרמפולינה הגדולה-שקיבלנו מיעל ויזל ד"א).
כל פעם שהוא קצת השתעמם הוא קיטר עם הרגליים, מה שגרם לו להתנדנד, ממש מרגיע אוטומטי.
יותר טוב אפילו מזה: http://www.youtube.com/watch?v=bYcF_xX2DE8 שעוד לא ניסינו בבית.



יום ראשון, 20 בפברואר 2011

מלא חוויות עם אדום


הבלוג מתמלא בחוויות
על חלק אפילו לא שמעתי מרוב שהיה לכם שבוע אינטנסיבי,
אכן הורים גיבורים וליד גיבור
היום הייתם קולים ומלאי מרץ
כאילו עבר עליכם שבוע של שינה עריבה
וחסר פעילויות....
אדום פשוט משגע
והוא הוכיח ששמיכת הפיקניק היא מקום מצוין כלפחות כמו השידה -
כלומר הוא מאוד אוהב להחליף, ולהיות אחרי ההחלפה
בבית וביער...
רגעים שצילמתי לי - אדום מדבר על הארץ, בערוץ "עלים"
אדום ואיתמר מדברים
אדום מריח כלנית
כן יירבו!

רק תיזהרו לא להתיש את עצמכם לגמרי
מקווה שעכשיו אתם ישנים
נשיקות

--
שחף

יום שישי, 18 בפברואר 2011

הורות מזוית אבאהית

קשה להיות אבא?
כל היום בעבודה, חושב על אדום, מה הוא עושה היום.
כנראה שאפספס את הדברים ה"ראשונים" שהוא עושה, חיוך ראשון, צעד ראשון, מילה ראשונה, פשוט בגלל שאני רואה אותו מעט שעות ביום.
אני קם איתו בבוקר, אבל לא רואה אותו עד המקלחת של הערב, למעט בסופי שבוע וחופשים, שם אני משתדל להיות איתו כמה שיותר :).
גם לא יכול להניק, לפעמים מאכיל עם בקבוק שאוב, ואז מרגיש מיוחד, אבל עדיין תלוי במישהי מיוחדת מאוד.

כיף להיות אבא?
לא מתעורר איתו כל פעם בלילה, רק כשיש לי קצת אנרגיה ויערה צריכה עזרה.
לא נמצא בשיגרה האינסופית שאין ספק שהיא קשה וסיזיפית, ולא כלוא בבית בלי לראות אנשים.
נמצא עם אדום ברגעים החשובים, כשיוצאים מהבית, כשמבלים, כשהולכים לחברים, כשמקבלים חיסונים!

אז אין ספק שזה שונה ומיוחד, קשה וגם כיף
כמו כל הורות.


השבוע החמישי בחייו של אדום

איזה שבוע עבר עלינו השבוע, שבוע של חוויות מרעישות, פעמים ראשונות,
השבוע העמוס בחייו של אדום, קצרים אומנם אך מלאים חוויות.

אז מה היה לנו:
ביום שבת: אספנו את עצמנו ונסענו לאלוני אבא, יומולדת 40 לאלון, את אלון לא מצאנו שם, וגם לא את הבלון האדום, אבל אכלנו ארוחה נחמדת בחוץ, אדום עבר מיד ליד כמו סל, רואי כמובן ניסתה לחטוף את הילד למגינת ליבו של איתי.
אדום אפילו ראה מה זה חצי קומזיץ (חצי כי לא קוששנו עצים, זה היה בחצר הבית והאש הודלקה מגפרור אחד! ), אדום מאוד נהנה מן הנסיעה בפיאסטה המרעישה, ומכל ההמולה, וגם אנחנו נהנינו לפגוש את המשפוחה.

יום ראשון: טיול ראשון בעגלה עם אמא, לבדה! יערה ואדום הלכו לראות מה קורה בבית, ואיך הוא מתקדם, איזה כיף!

יום שני: יומולדת לאורן, פעם ראשונה בבית קפה עם אמא ואבא, בניגוד לחוקי משפחת עברי היה שם רכב לכל נהג (שוב הוצאנו את הפיאסטה לסיבוב), אבל מאוד נהנינו עם הדודים, עד שאדום התעייף ולקחתי אותו לטייל במנשא ברחבי הקניון, למעט מבטים חשדניים מהשומר: "מה יש לך שם? תינוק? אפשר לראות, איזה חמוד" זה עבר בשלום, וכל שאר המשפחה הצליחה לאכול ולקשקש בנחת, עד שחזרנו ורותם חטפה אותו :). גם פעם ראשונה שיערה נוסעת עם אדום, בפיאסטה ובאוקטביה, ואפילו הם הצליחו להתגבר על הבכי שהיה בתחילת הדרך, גיבורי ישראל, אין מה להגיד.

יום רביעי: ביום רביעי כבר היה ממש מאתגר, סדר היום שהתגבש בביתנו בדרך כלל הוא שבשלב מסוים אני קם לוקח את אדום לחדר מחשב ונותן ליערה לישון קצת עד שאני יוצא לעבודה ב9:00 בערך. הפעם היינו צריכים לצאת ב8, כלומר יערה ואדום צריכים להיות מאורגנים מוקדם בבוקר. הגשם יורד בחוץ, הרוח מכה (גם בפנים כי אין לנו איטום) ואנחנו מצליחים לצאת לדרך בשעה הקבועה, שהרי אם נגיע לאורנים אחרי שהכנס יתחיל נפסיד את הדבר הכי חשוב, ההתכנסות! איך נשויץ בילד שהוא דור רביעי לתלמידות/מרצות באורנים אם נגיע באמצע ההרצאה. בקבלת הפנים פגשנו את משפחת נמרה ואת איתי ורואי שאדום כבר מכיר, והייתה חגיגה גדולה. אדום התנהג מאוד יפה ביום העיון, הביע מחאתו על ההרצה על הוצאות הספרים, והתרגש יחד עם כולנו מההרצאה של עינת אמיתי http://tarbut-yeladim.blogspot.com/, היה שוה לבוא!

ביום חמישי: חיסון ראשון בטיפת חלב, שוב קמנו מוקדם, הפעם אדום לא רצה לצאת בזמן, ועשה קצת קונצים, אבל הגענו ב10 דקות איחור בלבד, כמובן שהאחות לא הייתה בחדרה, אדום עשה עיניים לאחות ולא בכה ולא השתין, למרות העירום והקור. בזריקה בכה קצת אבל נרגע בלי לינוק, ילד גיבור כבר אמרנו? איזה כיף, ועכשיו חיסון לאמא ונלך לקניות, ברמי לוי הסתובבנו עם המנשא והיה מאוד יעיל, אולי פעם הבאה נלך בלי אמא.

ביום שישי: היום, אנחנו מוזמנים למשפחת גולד, פעם ראשונה שיוצאים מהעמק וההר, ועוד בלילה קר. נקווה שיהיה מוצלח כמו שאר הנסיעות שלנו השבוע.

סופ"ש נעים.

יום שני, 14 בפברואר 2011

המקום האהוב על אדום

המקום האהוב על אדום הוא שידת ההחתלה,
גם את משטח הפעילות הוא אוהב, אבל לא באותה רמה

כמובן שהוא צריך להיות יבש, מוחלף וחמים, וגם לא יותר מדי עייף
זה לא מקום להירגעות, זה מקום לבילויים.
שם אדום עושה את הטריקים הכי חדשניים שלו,
"מדבר" + מחייך אל אמא, נראה הילד היה יכול לבלות שם שעות,
הוא שוכב שם,
לפעמים מסתכל על הספר שדודה רותם הביאה
לפעמים על הסיכה שדודה פלורה הביאה ותלויה על הוילון האדום,
או שבעצם הוא לא מסתכל על כלום, וסתם בוהה בחלל מאושר.

רק חבל שזה לא מקום כזה בטיחותי.
וכשאנחנו מנסים להרים אותו הוא לפעמים מקטר,
וזה כבר ממש מעליב, הרי אנחנו צריכים להיות המקום הכי הכי בעולם.

אז אדום,
נא לתקן את סדר העדיפויות.


יום שישי, 11 בפברואר 2011

הכירו את אדום

אדום נולד ב17.1.2011, בשעה 5:26 במשקל 3.166 ק"ג.

אדום לא כל כך רצה לצאת מרחם אמו, היה לו כל כך טוב לו, שוכב עם רגליים ישרות בשבוע 40.
כשיצא מיד ניתן היה לראות שהוא ניצל את הזמן היטב, הוא מיד שינס מותניים וישר רגליים, התחיל להזיז ולהרים את הראש.

יש שיאמרו שאדום דומה לאביו (כן, זה אני), אבל הוא בסך הכל תינוק בלונדיני טיפוסי, ואפשר להתבלבל כאשר מסתכלים על תמונות שלו ושל תינוקות זרים (למשל בספר "ילדך חוויה ואינטלגנציה").
יש שיאמרו שהוא דומה לאמו, אנשים אלו יתקבלו בחיוך במחוזותינו.

אם תשאלו את יערה, אדום גם "מדבר", להדיוטות שבינינו זה אומר שהוא משמיע צלילים שלא לשם קיטור, ממש חגיגה!!
חוצמזה הוא גם יודע לעשות קקי, ולאכול, הרבה, גם אם זה לא נזיד עדשים, ואפילו אם זה לא בצבע אדום.
 וככה, מלעיטים עליו מן הלבן הלבן הזה, בכל שעתיים לכל היותר על פי אמו (אני מצליח לפעמים להגדיל את הפער, אפילו עד ל4 שעות!).

מן היום התשיעי לחייו בערך אדום אוהב מים, הוא נרגע במגע עם המים הפושרים, בכיור או באמבטיה, ומקטר רק כשנמאס לו, למרות הצקותיהם של הוריו.

בקיצור, ילד חלומי (או שזה בגלל שכבר אין לי חלומות), נקווה שרק ישתפר בהמשך.


ילד ראשון מגיח מהשיממון

שום דבר לא הכין אותנו לשינוי הזה בחיים,
זה לא עוזר לראות את זה אצל אחיך הגדולים.
בין לילה הפכתי למחתל מרגיע ומטפל, מדהים איך זה שהבן שלך נרגע אצלך יותר מאצל כולם.

לאחר ההתאוששות יערה כבר מראה את כל מה שהיא יודעת (וזה לא מעט).
מטפלת באדום מבוקר עד בוקר, ללא לאות (לפחות לא כשהוא אצלה ביד).
מחתלת, מניקה (בהצלחה כבירה), מקלחת, בקיצור, לא מאכזבת, למישהו היה ספק?

לאט לאט מתרגלים לחידוש בחיינו, אבל אני עדיין לא מרגיש שיש איזשהו סדר יום שאני חי על פיו.
אבל נראה שזה הולך לכיוון הזה.

איך דבר אחד קטן שלא עושה שום דבר, שואב כל כך הרבה תשומת לב ומעניק כל כך הרבה אושר?