שוקף באמבטיה, מתחיל לעשות כל מני תרגילים, כל תרגיל הוא שלב,
אבא, תעצום עיניים תפתח והופ שלב חדש.
אבא, זה קשה? אתה יכול? שרית יכולה? תור יכול?
כנראה מושפע מהאקרו יוגה אצל זהובית, אבל לא הזכיר את תמר.
אחרי כמה תרגילים "קשים" ששוקף מסביר שלו הם לא קשים, מתחילים לשוחח.
סבתא היא זקנה? סבא יעקב הוא זקן?
הוא מת?
כשמתים (במלעיל) זה משעמם, כי כל הזמן צריך להיות באדמה.
שוקף: אבא, באדמה אפשר לזוז?
אני: מתים לא זזים, בגלל זה הם באדמה.
שוקף: מה הם פסל? מברזל? (שוקף עוסק בהנדסת חומרים תקופה, שואל על כל דבר ממה הוא עשוי, עץ, פלסטיק. ברזל, והאם זה ישבר).
אני: לא הם מגוף, והם נשברים
שוקף: וגם הרגליים? וגם הידיים? וגם האוזניים? וגם העיניים? עיניים זה אויר, עיניים זה צבע (משחק עם משקפת שחייה ומנסה לגרד ממנה את הצבע).
ועוד קצת מהשיחה שלפני האמבטיה: אני מדקלם את קן לציפור, שוקף שואל מי כתב את זה ואני עונה שחיים נחמן ביאליק,
והוא שואל אם הוא שומע אותנו, אני אומר שאולי, ושאנחנו לא יכולים לשמוע אותו.
שוקף מסביר: אנחנו שומעים את האנשים בטלויזיה אבל הם לא שומעים אותנו.
