סגר

כבר כמעט שבועיים שאנחנו בסגר, עוד לא הרמטי, אבל

אין גנים, אין בתי ספר, ואני עובד מהבית.

הבנים בהתחלה חגגו עם החברים, אבל עכשיו גם את זה לא מרשים להם והם כבר לא מרוצים מהמצב.

לשוקף קשה שאני עובד בחדר וסוגר את הדלת, הוא מדי פעם פותח את הדלת, רוצה לראות מה קורה, שואל מה אני עושה, מבקש תשומת לב.

כשיערה אמרה לו שלא מפריעים לאבא כשהוא עובד, שכשאבא בחדר סגור זה כאילו הוא מת.

ביום שבת בערב שוחחתי איתו ואמרתי לו שמבהלך סוף השבוע הייתי איתם וביליתי איתם, שיחקנו הרבה כדורגל, אבל במהלך השבוע אני צריך לעבוד, אז שוקף אמר שזה כאילו נסעתי לחופשת סקי.

אני אמרתי שבבוקר אני איתם, בערב אני איתם,אנחנו משחקים כדורגל על הדשא,אני אוכל איתם צהריים, אני ישן בלילה בבית, זה לא כמו חופשת סקי.

גם בימים רגילים אני נוסע לעבודה וחוזר בערב.

אז שוקף אמר, אבל אז יש לנו גן, ובגן תמיד יוצאים החוצה, עכשיו אנחנו בבית.

גוגל יודע הכל?

כל פעם שהבנים שואלים אותי שאלה שאני לא יודע את התשובה עליה או שאני לא בטוח בתשובה, אני מחפש בגוגל.

אז לפעמים שוקף אומר לי "חפש בגוגל" בקמץ, לחפש בגוגל בה' הידיעה, כמו לחפש באינטרנט.

שוקף אמר שגוגל יודע הכל. 

אמרתי לבנים שגוגל לא יודע הכל, שגוגל יודע את מה שאנשים יודעים, אבל הוא לא יודע הכל, יש המון המון דברים בעולם שאף אחד לא יודע, ומנסים ללמוד אותם.

שבבית ספר לומדים את מה שאנשים כבר יודעים ולמדו, אבל באוניברסיטה, מי שלומד מספיק זמן, מנסה ללמוד דברים שאנשים עוד לא למדו, לגלות דברים חדשים, לענות על שאלות שלאנשים אין פתרון אליהם.

ואז אמרתי שאני באוניברסיטה למדתי דברים שאנשים אחרים למדו, אבל תור למד דברים חדשים, גילה, ואדום שאל, מה המצלמה? :) אז תור, אנחנו צריכים הרצאה משפחתית על התזה שלך..

האדם הקדמון

(האירועים המתוארים קרו כשבוע לפני שביתת הקורונה רק עכשיו התיישבתי לכתוב אותם)

אני ושוקף נסענו לנצרת, בדרך חזרה שוקף הסתכל על מערת האדם הקדמון בהר הקפיצה.

אבא, מתי ההיה האדם הקדמון?

עניתי לו, שקדמון זה ממש ממש ממש ממש ממש מזמן. 

שוקף שאל: לפני אלוהים?

אני לא זוכר את התשובה שלי אבל היא הייתה מגומגמת.

אבא, אתה לא מאמין באלוהים נכון?

אמרתי לו שנכון, אני לא מאמין באלוהים, אתה מאמין?

שוקף אמר, כן. אבא, אם אתה לא מאמין באלוהים, אתה לא יכול לבקש ממנו משאלות!!

שיעור אלתור

אתמול שוקף אכל ארוחת ערב לבד, אדום כבר הלך לישון.

שוקף סידר את הירקות בצלחת וחתך אותם לסלט.

לפתע הוא החל לשיר ולנופף בדגל שהיה בידו.

חיבר מנגינות ושירים.

one two two two, one two, one two - three

one two two two, one two, one two - two

one two two two, one two, one two - ten

one two two two, one two, one two - two

זה שיר יפה, הוא אומר חצי לעצמו חצי לי. מרוצה מהמקצב, ואני משתף איתו פעולה, מנסה למחוא כפיים לפי הקצב (עושה עבודה פחות טובה ממנו כמובן, כמו בציור, אני יכול רק לקלקל).

שוקף הרבה פעמים שר לעצמו, אבל הפעם זה הרגיש ממש מובנה, עלה שלב ביצירה.

כנראה אלונה באה לבקר אותנו.. 

בבוקר קם, הגיע לחדר שלנו וקיטר,

יערה שואלת: "מה קרה חמוד?"

שוקף עונה: "רציתי את סבתא ציביק, אני מתגעגע לסבתא ציביק"

שחמט - ההמשך

אתמול כשהגעתי הביתה, אדום רצה שנשחק שח, באין יריב ראוי :)

אבל ביקש שאשחק ברמה הכי גבוהה שלי, כאילו אני המשחק בטלפון שיש לו רמות,

הוא תמיד שואל על אנשים שאני מספר לו שמשחקים שח טוב, מה הרמה שלהם..

אז שיחקנו, והשתדלתי להתרכז, כדי להשיב את הכבוד האבוד.

מלכתחילה קשה לי להתרכז כל כך הרבה זמן ואני נמהר מדי.

אבל הפעם, הייתה לי מוטיבציה, להראות שבשיאי אני יכול, שעוד יש לאדום מה ללמוד ממני.

אז שיחקנו שני משחקים, שבהם אדום שיחק היטב, אבל הפגין יהירות מאוד גדולה.היה בטוח שהוא שני מהלכים ממט לאורך כל הדרך.

ולמרות שהוא ביטל כמה מהלכים, הצלחתי לנצח אותו, בשני המשחקים.

זהו, החזרתי את הכבוד, והגביע. 

ולימדתי אותו שיעור בענווה.

למחרת, זה היום, אדום השכים אותי בבוקר בבקשה לשחק שח.

הילד לא אומר נואש, מתאמן ומתאמן, ושוב הזהיר אותי לשחק את הכי טוב שלי.

שינסתי מותניים, אבל מנומנם ועם מוטיבציה קטנה מאתמול, הרי כבר הוכחתי את עצמי.

אדום ניצח פעמיים, וויתרתי על משחק שלישי, חסר סבלנות, אמרתי?

שחמט

לפני כמה חודשים לימדתי את אדום לשחק שחמט,

עברנו על התנועות של כל הכלים, ואז שיחקנו כמה משחקים, שבהם לא התאפקתי וניצחתי את אדום במספר קטן של מהלכים, לפעמים מט סנדלרים ולפעמים פשוט ניצחון מהיר.

חששתי שעשיתי לא נכון, וזה ירחיק את אדום מהשח.

אבל לא, אדום נהנה לשחק ובחודש האחרון, אנחנו משחקים כמעט כל יום לפני בית הספר  (מתי שאדום מתארגן מספיק מהר :) ).

קשה לשחק נגד אדום, ברגע שאני אוכל אותו הוא מיד אומר, הפ הפ הפ, וחוזר צעד אחורה כדי לטפל במפגע, כך שמאוד קשה לאכול לו כלים.

למרות זאת, לפעמים אני הייתי מנצח ולפעמים הוא, שכן הוא לא ידע לשמור על המלך כראוי.

לפני כשבועיים לימדתי אותו איך לעשות מט סנדלרים, ומשחק אחרי זה כבר הראה הפנמה יפה, עשה לי מט בחמישה מהלכים למרות שחסמתי אותו בטעות :)

אתמול, כאשר שיחקנו, אדום החזיר אחורה מספר מהלכים שלי, ואז אמרתי לו שזה לא פר כשהוא מנצח ככה, כי אני לא מצליח לאכול לו כלים.

משחק לאחר מכן, שיחקנו משחק הוגן, ואדום ניצח אותי בלי ששמתי לב אפילו למה קורה!

כל הזמן הוא מתכנן מהלכים וטקטיקות, אני חושב שהוא כבר לפחות ברמה שלי, ובטוח יותר סבלני ממני לחשיבה על התורות הבאים.

איזה תחושה זאת שאדום יותר טוב ממני במשהו, לא יותר טוב בפונטציאל, כמו כדורגל, שברור שעוד מספר שנים בודדות הוא יוכל לנצח אותי בקלות.
יותר טוב ממני ממש, ככה שאני לא יודע איך אצליח לנצח אותו בשח, וגם במנקלה לעניין זה כבר לא ניצחתי אותו כמה וכמה משחקים.

זה כיף גדול לראות אותו מנצח אותי, להרגיש שהוא טוב.
אצטרך להיות יותר מרוכז בפעם הבאה, אולי אצליח קצת יותר לאתגר אותו.

 

משחקים משחקים (או תנועת ההשכלה)

כל פעם שאנחנו בדרכים עכשיו שוקף רוצה לשחק "כן לא שחור לבן", מאוד שמח שמישהו אחר נפסל וקשה לו להיפסל, אבל מצליח בתנאי שיש עוד סיבוב. 

כשאדום משחק קשה מאוד לשוקף לנצח, אבל לאחרונה הוא איבד עניין, שוקף משחק מאוד יפה ולומד טריקים וזה נפלא לראות.

עוד משחק בשחור לבן ששוקף משחק הוא דמקה, הוא לא מוכן לשחק מול אדום "כי אדום לא מוותר לי"

במקביל אדום לומד לשחק שח, ואני חושב שהייתי קשה מדי איתו, ניצחתי אותו יותר מדי משחקים יותר מדי בקלות, והוא המשיך לרצות לשחק, זה היה נפלא, לא ברור מאיפה האנרגיה הזאת, איך המשחק מושך כל כך, לי מעולם לא הייתה סבלנות לשח, לנסות לראות מהלכים קדימה, אולי יחד עם אדום אלמד לשחק.

היום אמר שהוא רןצה לשחק שח, ואז התחרט, אמרתי לו שאוותר לו קצת, כמו שאני מוותר לשוקף בדמקה, והוא אמר, מה פתאום מול שוקף זה קל מדי. 

אדום בנסיעות (במקביל למשחקי "כן לא שחור לבן" עם שוקף) משחק "ארץ עיר" , ולומד מזה יפה, היום לפני השינה בחר לשחק (לאחרונה הם מבקשים משחק במקום סיפור לפני השינה, לא לפי תורת מרים רות אמנם, אבל חנוך לנער על פי דרכו) "ארץ עיר" על דף וכתב ב"כתב גדולים" את הקטגוריות. בזמן שהוא מראה לי אותיות שהוא מרוצה מהם כמו 'ץ' ו'ב' 

בזמן המשחק עצמו התקשה לכתוב (כנראה מהלחץ), אבל הצליח יפה להגיד מילה כמעט בכל קטגוריה כאשר עברנו עליהם.

בזמן ששכב במיטה והמחשבות הגיעו פתאום הטריד אותו שהוא לא יודע חזקה, אז שאל אותי, וניסיתי להסביר לו. 

אז שאל אולי כמה זה 8 בחזקת 4, קל, 2 בחזקת 4*3, 2 בחזקת 12 , 4096

אז כמה זה 5 בחזקת 10, זה כבר הקשה עלי, פרסתי אצבעות , 5, 25, 125, 625, 3125, 15625, 63125,(טעיתי זה 78125 אבל מי סופר) ב-7 התייאשתי , אבל הילד התרשם 

שאל כמה זה 10 בחזקת 10 ואמרתי לו 10 ואחריו 10 אפסים (גם פה התבלבלתי באפס אחד)

אמרתי לו שיחשוב על תרגילים שהוא יודע לפתור ויעשה אותם בראש, ולילה טוב.