כלי עבודה

זה סיפור קצת ישן, אבל בכל זאת,
לאחר שאני ואדום בנינו את הכיסאות הקטנים שיערה קנתה, ואדום מאוד נהנה לבנות יחד הוא המציא משחק חדש:
הוא הופך את הכיסאות, לוקח חלק בצורת מקדחה מן הפאזל של כלי העבודה, ו"משפץ" אותן יחד עם קולות מתאימים.
אותו סיפור חוזר על עצמו עם הצב שדוחפים כדי לעודד הליכה, רק הפעם הוא אומר שזה מכסחת דשא או שואב אבק,
כשמזדמן לו לראות את שואב האבק האמיתי הוא מתעקש להחזיק אותו לבדו ועובר בכל הבית ומנקה, ואפילו רוצה להעביר את כבל החשמל משקה לשקע.

מטעמים

הלכנו לחגוג חנוכה בגן,
היה חג יפה וכל הילדים רקדו,
לאחר התוכנית האומנותית התפנינו לאכול מן התקרובת,
אדום מאוד אהב את כדורי השוקולד, כמותם הכין בגן לכבוד קבלת השבת הקודמת.
למורת רוחה של אמו הוא אהב אפילו יותר את הקלמנטינות.
לאחר מכן אדום נאלץ להסתפק בי כי יערה סלדה מהריח העולה מידיו המגואולות במיץ קלמנטינה.

מזל שבבית הוא לא מוכן לגעת בזה, כנראה עושה כבוד ליערה.

מי נכנס אל הלול בגניבה?

לאחרונה היו מספר ערבים שבהם שמענו תנים.
יללות מצמררות שכאלו הבוקעות מתוך החשיכה.
ערב אחד ישבנו בכפר ברוך, ליד השדות, והתנים נשמעו ממש קרובים, מעבר לגדר.
אדום התעניין וחשש.

אבל אדום מעולם לא ראה תן, וכעת הוא מצמיד את היללה לכל דבר שיש בו "תנ"

סרטן - אווו
תנין - אווו


פלא שהוא מפחד מתנים אם הם נראים כמו תנין שנושך?

שיווי משקל

אדום ואני בסלון, אני יושב על הספה ונשען לאחור.
אדום רואה משהו שמעניין אותו על המדף מאחורינו, הוא מטפס עלי כבשיגרה, נעזר בידיי,
אדום עומד עלי ומחזיק בידיי הוא מתנדנד קצת מצד לצד כבודק את העניין, נראה לי שאני לא ממש מחזיק אותו, אלא הוא שולט בעניין.
לאחר מכן אדום יורד ועולה שוב, הפעם ללא ידיים, נעזר בי קצת בדרך כדי להצליח להיעמד על המשטח הלא ישר, החזה שלי כאשר אני איני שוכב.
לפתע הוא עומד זקוף, עומד ככה ומסתכל על המדף, מאוד מרוצה מהצלחתו.

הוא נשאר במצב זה כמה שניות, ואז יורד באלגנטיות.

רק אני, אני ואתה

ביום שישי, לפני הגשם, נסענו לראשון לחגוג לתור יומולדת.
הלכנו לגן המשחקים מתחת לבית של תור ושרית עם הזאטוטים.

לאחר השתעשעות משותפת שכללה ריצות, נפילות ונסיעה בבימבות מסוגים שונים.
אדום וגיא הוכנסו לתוך נדנדה אחת, והתנדנדו גב אל גב, הנדנדות בראשון מעניינות ושונות מהנדנדות ליד הבית.
עמרי שהתנדנד לידם אמר, "פומפיה" , ורצה גם.

לאחר מכן, יערה ואדום התנדנדו על נדנדה מאוזנת.
חיש מהר גיא התחלף עם יערה, אדום וגיא ישבו על הנדנדה, אחד מול השני, ללא עזרה חיצונית, והפלא ופלא,
הנדנדה לא עצרה במקום, אדום קם וישב ועשה את כל מה שצריך כדי שהנדנדה תמשיך בפועלה.
אפשר לחשוב שהוא מומחה לנדנדות כאלה שגם כמותם אין לנו בתל עדשים.

אחר כך הייתה גם מקלחת של מחזור 2011, והייתה שמחה גדולה.

מיטה חדשה

ביום שבת נסענו לטל שחר להביא לאדום מיטה.
אמנם אדום חלה והיה לא קל בנסיעה חזרה, אבל הגענו הביתה עם המיטה.
אני ואדום הקודח ניגשנו למלאכה, והרכבנו את המיטה, אדום מכניס את הברגים לחורים הנחוצים, ואני מבריג אותם.
אחר כך הרכבנו את הרגליים, וכששאלנו של מי המיטה, אדום ענה בטבעיות, דום.
המיטה חיכתה שאדום יבריא קצת ובינתיים חיכתה בסלון, כשאדום ראה אותה הוא אמר, אבא, דום.

כעבור יום יומיים, הכנסנו את המיטה לחדר של אדום, וסידרנו אותו מחדש, אדום מאוד שמח על המיטה ואתמול הוא כבר הבין שהוא יכול לרדת ממנה לבד באמצע הלילה כשהוא קורא אמא.
שינוי מהותי בסדרי השינה אין, אבל הרבה יותר נח לכולנו ממיטת התינוק הלא מתאימה.

לוקחים תרופה

כשאדום היה יותר קטן הוא הסכים לקחת תרופה בחפץ לב, אולי כי זה היה גיוון מהדבר היחיד אותו אכל, חלב אם.
הוא גם הסכים לצחצח שיניים לעיתים.
אבל אדום גדל, הבין שתרופה זה לא משהו וצחצוח שיניים זה לא משחק לפני השינה.
התחילו ריבים, במחלה הקודמת נאבקנו איתו לקחת תרופה, כמו גם לצחצח שיניים.
מכיוון שהצחצוח הוא יומיומי אז הוא הבין כבר שאין ברירה, ולפעמים זה הולך יותר בקלות, תלוי בגורמים לא ידועים, ביניהם עייפות אבל לא רק.
עכשיו אדום שוב לוקח אנטיביוטיקה, ויערה המציאה שיטה חדשה, זה הולך ככה.
מוצאים משהו באזור, דמות, בובה, תמונה, אומרים לאדום, תראה ל"אריה" איך אתה לוקח תרופה, ואדום פותח את הפה כאילו הוא יקבל שם גלידה.
הוא גם עושה את זה בחיוך, וכמובן מצטרף בכיף למחיאות הכפיים.
בעת כתיבת שורות אלה נראה שההשפעה מתחילה לרדת, וצריך למצוא דמויות חשובות יותר ויותר.

נשיק/כה

מצד אחד, אודם אוהב לחלק נשיקות, לעפר, לגוני להורים שלו ובכלל, זה מתוק מאוד וכולנו מתמוגגים.
מצד שני אדום הוא ילד דעתן שיודע מה הוא רוצה ולא אוהב שמפריעים לו במשחק או בפעילות, ואם מישהו תופס אותו הוא נושך אותו כדי להשתחרר או כדי להביע התנגדות.
היום בטיול, כשאדום החליט לשחק באש, ריסנתי אותו מדי פעם, מחזיק לו את היד או את המקל, אדום התנגד, צעק וקירב את הפה שלו ליד שלי..

אבל במקום לפתוח את הפה לנשיכה, הוא קירב את הפה בנשיקה.
הוא חזר על הפלא מספר פעמים, ושממש עיצבנתי אותו ודיברתי איתו מקרוב גם עברנו לנשיקות בפה.

איזה כיף לחנך ככה.

לקפוץ

אדום כבר הולך רץ, ואפילו מדבר,
אז המשימה שלנו עכשיו היא לקפוץ, על טרמפולינה אדום כבר הרבה יכולות כמה זמן.
בשבוע שעבר הלכנו לפארק בעפולה ואדום, בן ונדב התרגשו מאוטו אחד עם ארבעה הגאים.
אדום כל כך התלהב שהוא תפס את ההגה וקפץ למעלה ומלטה.
השבוע, אדום נעמד לידי (אני חושב שהוא רקד), אמרתי לו תראה לי איך אתה קופץ, והוא שלח ידיים קדימה ואחורה כמו בקפיצה לרוחק מהמקום.
נדהמתי לראות את רגליו הקטנות ניתקות מהקרקע ומרחפות באויר, לפחות שני מילימטרים!
ניקי פאלי מאחוריך..

מחנך חדש בישראל

באחד מימי השבוע הקצר
לקחתי את אדום מהגן, איתו לקחתי גם את עופר,
עופר ואדום נמצאים ביחד הרבה שעות ומתפתחת אהבה גדולה,
דבר ראשון כשנפגשים יש נשיקה וחיבוק, ובפרידה יש בכי.
כשלוקחים אותם מהגן ביחד הם בכלל מאושרים.
הלכנו לגן המשחקים כייפנו ביחד ואז הלכנו הביתה.
עופר כמובן הלכה לדיסקים והוציאה כמה, כמנהגה ומנהג אדום.
אדום מיד חש לעניין, הוא הלך אליה, היכה אותה ואמר "סור, עופר.." (הריש רפה).

כמו שאומרים:"חוסך שבטו, שונא בנו".

עופר

אדום מאוד מתלהב מעופר, לאחרונה ובכלל.
לאחרונה, כל פעם שיושבים לאכול הוא קולט את התמונה על המקרר, ויוצא בקריאות: "עופר עופר".
גם כשמזכירים את המילה עופר אדום לא נשאר חייב.
בשלישי עבדתי מהבית ורציתי לקחת את אדום לגן, הוא לא רצה ללכת בלי יערה, אבל כשאמרתי לו שנראה בגן את עופר, הוא זינק מהמקום, נעלנו סנדלים ויצאנו לדרך בשירת עופר רמה.

מחליפים לבובה

אדום עשה קקי, ריח ניחוח עלה לאויר.
אמרתי לאדום, בוא נלך להחליף חיתול, בדרך כלל למשמע מילים אלו אדום מתחיל לרוץ בבית כדי שלא יתפסו אותו, לא ברור אם לשם משחק או כי הוא לא רוצה שיפריעו לו במה שהוא עושה בשביל ענייני דיומא.
הפעם זיהיתי הזדמנות, הוא מטפל בבובה במסירות לאחרונה, והמילים קקי ופיפי שגורות בפיו ללא הפסק.

אמרתי לו, בוא נלך להחליף לבובה, הוא תפס את הבובה, רץ איתה לחדר, והתעקש שאני אקח אותה ואחליף לה, הוא גם הגדיל לעשות ונתן לי מגבון לנקות אותה.
אחרי שהלבשנו את הבובה עברנו לחתל את אדום, זה לא היה קל מהרגיל.

יומולדת לבילהה השמחה לילדים

ביום שישי הלכנו לחגוג ל(סבתא) בילהה יומולדת בדג-דגן.
הרקע: אדום היה חולה כל השבוע, דלקת גרון נגיפית, ישן בעיקר כשהוא שעון על יערה, בהה בקיר בגן, ובסך הכל פיספס כמה ימי גן שאותם בילה עם הוריו.
באותו יום אדום כבר הבריא והלך לגן, הוא חזר מהגן ולא נרדם צהריים, כשיערה הלכה לישון לקראת הערב אדום ואני הלכנו לדודה רותם, ואדום הלך לישון רק כשחזרנו ממנה, בשעה 17:30 והתעורר כשהגענו למסעדה ב19:30.

במסעדה אדום ישב על יערה ולא ממש אכל, אלא בעיקר הפריע, עד שהנחתי אותו בכיסא בין עפר לטל, שם הוא חגג, אכל כל כך הרבה שטל היה מודאג שהוא יקיא, ולא זכר שההורים שלו בסביבה (היינו בקצה השני של השולחן).
לאחר האוכל אדום החל לשחק עם דור, בן 4, הם רצו במסעדה, מצד לצד, הלוך וחזור לדלת.

אדום היה עצמאי, ורדף אחרי דור במצב רוח טוב, הוא לא חיפש בכלל אותי או את יערה.

אקרובטיקה

אדום מטפס על כל דבר,

הוא קופץ על המיטה שלנו, והיום היה מאוד קרוב לפול ממנה על הראש.
כאשר היינו במרפאה במושב, הוא נתלה על הידית הארוכה של הדלת והרים רגליים. (לאחר מכן ראיתי ממי הוא לוקח דוגמא בגן. כאשר הילדים טיפסו על הדלת כשהמטפלת יצאה החוצה).
הוא מטפס בגן המשחקים על הקרש התלוי, עדיין לא נעמד עליו, ומבקש שארים אותו.
כשאני מרים אותו לעמידה, הוא מצליח לעמוד עליו בעזרת המעקה וללא עזרתי.
בעזרתי הוא מצליח ללכת עליו עד הקצה.
על ה"אופניים" שסבתא קנתה לו בצורת חיפושית הוא נעמד ומחזיק בכידון, ולמרות שאנחנו מוחים וצועקים, לוקחים את האופניים וגוערים, הוא נעמד זקוף עם רגליים ישרות וידיים לצדדים, האופניים לא זזות מיליטר.
קרקס מדראנו מאחוריך..

ארוחה משפחתית

אדום ועופר אוכלים ליד השולחן הקטן, עם כסאות קטנים.
כל אחד שותה מהבקבוק שלו ומגיש את הבקבוק השני לבן דודתו.

ניכר שאדום כבר גדול, ערימת האוכל למרגלות צלחתו וכיסאו קטנה יותר, הוא ניאות לאכול את המזון ולא רק לשחק איתו.
עופר עוברת לנדנדה, אדום לא מרוצה, צועק עליה, הוא רוצה להתנדנד?
לבסוף עופר יוצאת מהנדנדה, אבל עכשיו זה כבר לא מעניין את אדום, הנדנדה ריקה..

אדום זוחל מתחת לשולחן, הוא קורא לעופר.. "בו.. בו.. בו.., פה.. פה.. פה."
רוצה שעופר תשב לידו, עופר מסתכלת עליו, מתייחסת אליו, אבל לא זוחלת מתחת לשולחן, ליידי..

פעם ראשונה בים?

בשבועות פתחנו את עונת הרחצה,

נסענו לחוף הבונים, אדום רץ למים ונעצר, לקחתי אות ובידיים ונכנסנו

לאדום היה קר והוא מעט קיטר, היה יום די סגרירי,

אבל הוא מאוד אהב את המים ולא קיטר כשמים השפריצו לו על הפנים.

ונהנה עם בן.

 הבריכה בתל עדשים נפתחה בשבת גם כן,

לקחנו את אדום, ושוב היה קריר, השעה כבר הייתה 17 והייתה רוח נעימה.

אדום ירד לבריכת הפעוטות והתחיל ללכת בתוכה, נפל פנימה פעם אחת ולא התרגש יותר מדי למרות שהשתעל מהמים.

שחינו קצת בבריכה ולקחנו את הילד הכחול והרועד הביתה.

אתמול היינו שוב בבריכה, נשארתי עם אדום לבדי, ובמהלך השהייה בבבריכה של ה"גדולים" הכנסנו אני ואדום ראש למים, אדום היה מאוד מרוצה מהעניין,

גם כשחזרתי על זה פעם ופעמיים הוא היה מאוד מחוייך, אם כי קפוא.

לאחר מכן ישבנו בחוץ להתחמם, אדום ראה שני ילדים בני 6 שמאמצים אותו, הוא הלך לשפת הבריכה ירד למים, אחורה, כמו שיורדים בסולם, ונתלה על הקיר, כמו הגדולים, הוא החזיק ככה כמה דקות, והראה ביטחון, מספיק ביטחון בשביל להושיט לילדים יד אחת ולטבול שוב במים בטעות.

אין מה להגיד, הילד אוהב מים. קרים, חמים, לא משנה.

 

גדול או קטן?

אדום באמבטיה, משחק עם כוסות צבעוניות שנכנסות אחת לתוך השניה.
כאשר הגדלים עוקבים הכוסות נכנסות בדיוק, ולפעמים מאוד קשה להוציא אותן, אדום נהיה מתוסכל ומבקש את עזרתי.
אחר כך הוא מנסה להכניס כוס גדולה לכוס קטנה יותר, הוא מאוד מתעצבן שזה לא הולך, הכוסות לא מצייתות.
אני מנסה להסביר לו שיכניס את הקטנה לגדולה, אבל הוא בשלו. ככה הוא רוצה.

לאחר מכן הוא משחק עם צעצוע של חתול עם רשת ודגים צפים שניתן לתפוס ברשת.
הוא מניח דג אחד על כל רגל שלו בעודו יושב, מאזן אותן במקום מסוים, מרחק שווה מתחת מהברך, ואז מסתכל עלי בגאווה, ממש יצירה.
אני מתלהב ואומר לו כל הכבוד, הוא מוחה כפיים זמן רב, מרוצה מההצלחה גם בתחום הזה.

מגדל קוביות

לאדום יש שתי עגלות עם קוביות,( אני מקווה שאני לא שוכח אף אחת, הרי צעצועים לא חסר )

אחת עם קוביות משוכללות בעלות 6 פאות שוות ועם אותיות ומספרים עליהן.
השניה בכל מני צורות, כמו העגלה המסורתית שזאת חידה איך לסדר (דווקא העגלה הזאת מסתדרת בקלות, אני חושב שחסרים חלקים).

אדום כבר מצליח לבנות מגדל, מהקוביות הוא בונה כבר מגדל בגובה 7 קומות,
אלא אם כן הוא מחזיק במוצץ ביד ימין, ואז הוא מתעצבן כשהמגדל מתפרק בקומה ה3 או ה4, אבל הוא לא מוכן לוותר על המוצץ.

היום כשאדום חזר מהגן, הוא התיישב ליד העגלה עם הקוביות בצורות מעניינות, הוא שם אותן אחת על השניה ודיבר איתן.
מראה לי את הצורות, ומחפש לאן נעלמו צורות אחרות, מנסה לשים קוביה על הזוית של המשולש, וכו'.

לאחר שיחה קצרה איתי ועם הקוביות, הוא החליט ללכת למקלות האריטיקים הצבועים.
שיחק איתם מעט בכיף, נתן לי חלק מהם, ואז...
הסתכל עלי במבט וחיוך עקום, והכניס את המקל לפה, לשנינו כבר יש ניסיון בעניין.
לו: הוא יודע שאני ויערה לא מסכימים לזה.
לי: אני יודע שאם לא אהיה תקיף וזריז יהיה לי ילד צבוע בשלל צבעים, הארטיקים משילים את צבעם במהירות.

לקחתי לו את הארטיק, והוא כמובן החליט שזה משחק וניסה לקחת עוד אחד ולהכניס לפה, ועוד אחד, ועוד אחד...
עד שלקחתי את כולם והרחקתי אותם ממנו, כמובן שהוא מיד נזרק על הרצפה, צועק ומכה.

מדהים שהוא כבר בן אדם קטן, שאני יכול לקיים איתו שיחה ואינטרקציה כמו עם צרפתי שלא דובר אנגלית.
הוא אומר משהו, אני מבין משהו אחר, וככה אנחנו משלים את עצמנו שאנחנו מנהלים שיחה.

לתקן את הפנצ'ר

לאחרונה יש לי בריחת אויר מהגלגל האחורי באופניים.

אז לפני שאני לוקח את אדום לטיול האהוב עליו אני צריך לנפח את האופניים.
בפעם הראשונה שעשיתי את זה חשבתי שלאדום לא תהיה בכלל סבלנות, אבל הוא הבין שיש תכונה והיה מוכן להמתין, המטרה מקדשת את האמצעים.
בפעם הבאה, אדום גם רצה לנפח, הוא ניסה לשים את הרגל על המשאבה, ולעזור באופן כללי, לאחר שאני הפסקתי לנפח הוא ניסה לחבר את המשאבה שוב לונטיל לבד.

כמובן שכאשר החלטתי לתקן את הפנצ'ר קראתי לאדום לעזור לי, הוא נפעם מקופסת הכלים שאדם נתן לי במתנה לפני כ-20 שנה, והחל משחק בהם, זורק חלק מהם לתוך דלי המים שנועד לבדוק מהיכן בורח האויר מהפנימית.
אחר כך, כאשר יצאנו לסיבוב, אדום החליט שהכידון שייך לו, ושאסור לי לשים את היד עליו, כנראה שהוא חושב שהוא יכול לנהוג לבד כבר..

אף נקי

לפני כמה זמן אדום החל לקחת ממחטות ולהצמיד אותם לפניו, בדרך כלל הוא לא פוגע באף ויותר בפה.

אבל רואים שהוא קיבל את החינוך מאמא שלו.
כמובן שהוא בדרך כלל לא בוכה שמקנחים לו את האף, וכעת אני אפילו מנסה ללמד אותו לנשוף.
לאחרונה נשמעו כמה תרועות מתואמות, לא ברור אם זה היה מזל או התקדמות.

מרכז בריאות הילד החדש בעפולה

בימים האחרונים אדום ממש משתעל,
יערה אומרת שזה שיעול שונה מכרגיל, מעין נביחות.
הגיע הזמן לבדיקת רופא, כבר מזמן אדום לא ראה רופא, הוא מתגעגע.
אז נסענו בחמישי למרכז בריאות הילד החדש בעפולה, אני עוד לא הייתי שם, יערה ואדום היו פעם אחת למיטב זיכרוני.

המרכז מאוד יפה, ואדום התרשם, הסתובב, הסתכל על הקירות, הילדים, המשחקים המפוזרים במקום.
לא נראה שהוא מבין מה מחכה לו.
מצאנו במרכז כמה מחשבים שנראה שפזורים לרווחת הילדים גם כן.
ברגע שאדום ראה אותם, הפור נפל, הוא רוצה למחשב, ומיד.
ישבתי ליד אחד המחשבים עם אדום על הברכיים.
הוא היה מאושר שנותנים לו להכות בגולם ללא הפרעה, ומדי כמה הקשות מקלדת התפנה לגלול קצת בעכבר, וחוזר חלילה.
הדבר היה מאוד שונה ממה שקורה בבית, שם או שהוא לא נוגע במחשב, או שהמחשב כבוי.
כאן המחשב היה דלוק ואדום יכל לראות שהוא משפיע עליו, כיף חיים!

כשנכנסנו לרופאה אדום כבר היה יותר מהוסס, אבל לא מיד התחיל לצרוח אלא חיכה שהיא תשלוף את הסטטוסקופ.
גם אז הצלחתי להסיח אותו במפתיע, עד שהרופאה החלה להסתכל על אוזניו.
הפלא ופלא! יש לו דלקת אוזניים, כולנו היינו מופתעים כולל הרופאה שאמרה שזה מוזר שהוא לא בוכה ומתלונן.

נקווה שהוא ישן השבוע יותר טוב כי לא יכאב לו..

*קיבלנו אישור ללכת איתו לבריכה כיוון שלא הייתה לו נזילת מוגלה מהאוזן.

הפילו את המוצץ

משחר ינקותו כשאדום רוצה לשתות מים הוא שומט את המוצץ באלגנטיות מפיו.
בלילה כשאני בא למיטתו ולפעמים גם בבוקר זה מלווה בצעקות, לללאאאאא אדום, ואז אני יורד לחפש את המוצץ כשהילד הרדום תלוי על ידי.

אבל יש שינוי והבנה, לאחרונה הוא מוציא את המוצץ עם היד ומניח אותו לידו.
והיום, כאשר הרדמתי אותו והוא רצה לשתות, הוא הוציא את המוצץ וצעק עלי שאקח אותו.
רק אחרי שלקחתי את המוצץ הוא פנה לבקש את המים.

אימת גן המשחקים

יום בהיר וחם בחוץ

השמש זורחת בעוצמה

אני ואדום יצאנו למרפסת, אדום התרוצץ ובדק את כל החלונות, העצים ושאר הדברים על המרפסת

ניצלתי את ההזדמנות ולקחתי כובע ובקבוק ושמנו פעמינו אל גן המשחקים שקרא לנו מזוית העין.
לאחר חציית כביש מפרכת, נתתי לאדום לרוץ על הדשא, האושר ניכר בעיניו.
הגענו אל גן המשחקים, אדום מיד רץ אל המתקן הגדול והחל מטפס בסולם המשופע עם החבל באמצעו.
חיש וקל אדום היה למעלה מבלי להסתכל אחורה, הסולם בגובה 1.80 לערך אבל זה לא מטריד את אדום.

בתמימותי חשבתי שיהיה יותר קל, נעים ונח להשגיח ולשחק עם אדום אם אהיה איתו למעלה.
מה רבה הייתה טעותי שכאשר שנינו היינו למעלה אדום ניסה לרדת במגלשה הספירלית ולא היתה לי דרך להגיע למטה לפניו.

לאחר מאבק מסוים עם עצמי ניצלתי שעת כושר וירדתי למטה.
אז רדפתי אחרי אדום מלמטה, בעוד הוא מתרוצץ למעלה בין המפגעים.
אדום היה מאוד מרוצה, ולבסוף ירד בעזרתי בסולם.

אדום רוצה להיות כמו רותם

הלכנו לישון רצוצים, אדום נרדם מאוחר, ואפילו הצליח לקום מאוחר (8:20), וחשבנו שתהיה לנו שבת רגועה, שנצליח לפרוק קצת (אין כל כך לאן) ולנח קצת.
אבל לאדום היו תכניות אחרות, בעוד אנחנו מתארגנים בבוקר, יערה מכניסה כביסה למכונה כהרגלה, אדום נכנס למקלחת שמח וטוב לב, ונפל על האמבטיה.
הוא חטף מכה חזקה בפה וירד לו דם.
מאז אדום היה קוטר כל היום, ועצבני, הוא הצליח לישון פעמיים, אבל לא היה כל כך עליז.
לקראת ערב שמנו לב שאחת השיניים שלו לא במקומה, היא נכנסה קצת פנימה (לא נעלמה, היא עדיין שם, אבל ניראית קטנה ועקומה).

לרשימת הרופאים שאדום ראה: ילדים,משפחה, אורולוג, אורטופד.
יתווסף בקרוב גם רופא שיניים.

פזלים

אדום אוהב לפרק פזלים מאז ומתמיד,

פזלים של פעוטות כמובן,
ומה זה פזל של פעוטות?
מספר תבניות מצוירות שקועות בתוך מגש עץ, שניתן להסיר ולשים במקום, וזהו הפאזל בעניין.

לפזלים מספר רמות, הכי קל הוא עיגולים צבועים בצבעים ובגדלים שונים, שכאשר מוציאים עיגול אחד נשאר עיגול בצבע ובצורה המתאימים.
בצד הקשה של הסקלה, אצלנו לפחות, פזל חיות שכאשר מוציאים את החיה, נשארת תבנית ללא ציור, והשקע לא מתאים בדיוק לציור אלא לחיתוך קרוב לציור, קשה לזהות את החיה מן השקע וקשה לי לסדר את הפזל אחרי שאדום הופך אותו מעל ראשו כדי לפרק את כל החלקים.

שלשום הרדמתי את אדום, הוא רצה להמשיך לשחק עוד קצת, שמתי אותו על הריצפה והוא קלט את הפזל של העיגולים, הוא הוציא את העיגול האדום, הגדול ביותר, והתחיל מנסה לשים אותו במקומו, לבסוף ,הפלא ופלא, הוא הצליח! לאחר מכן הוציא את שאר העיגולים, הכניס את העיגולים הקטנים לתוך המקום של העיגולים הגדולים ואז למקומם, כאשר אדום סיים לשחק והלך לישון כל החלקים היו במקומם (למעט הכחול שלא היה שם מלכתחילה..).

ופתאום איזה יופי..

הוא הולך לבד!

רק אתמול שלשום הוא עשה צעד שתיים לקריאות שמחה של כל הסובבים, בעיקר כשדודה בילהה נמצאת לידו.
רק אתמול הוא היה עוזב ידיים רק כאשר היו מסיחים את דעתו..
אבל היום..
הו היום, הוא כל הזמן עומד בלי ידיים, פשוט עוזב, למרות ששתי הידיים פנויות ולידו יש על מה להישען.
מסתובב מהקיר ללא הרף, ומתחיל ללכת, לעיתים במעגלים ולעיתים ישר.
כבר הצליח לחצות את המטבח מן הדלת לכיור.
מזל שעוברים למקום שבו הוא יוכל להתנועע יותר בחופשיות.

כמו כן, הוא מאוד נהנה מהבימבה החדשה והאדומה שלו!
הוא בקושי מגיע לריצפה כדי לדחוף, אבל בעקשנות אופיינית הוא מצליח להתקדם עם קצות האצבעות ורגל רודפת רגל.
כשדוחפים אותו הוא נהנה כפליים, הילד אוהב מהירות, את זה אנחנו כבר יודעים מהעגלול והאופניים.
גם לדחוף את הבימבה זה כיף, יותר קל מאשר את עגלת הקוביות, והוא אפילו מצליח לנווט בין מכשולים.

קוקו

אדום ממש אוהב לשחק קוקו
ולשמע צמד המילים "איפה אדום?" או אפילו רק איפה, הוא מתמוגג.
הוא מחפש מקומות להתחבא, מאחורי הוילון במקלחת, מאחורי דלת, ברווח בין המושב למשענת של הכיסאות במטבח.
כאשר מישהו הולך והוא מתחיל לקטר, פשוט צריך לחזור לרגע ולעשות "קוקו" ואז להיעלם שוב, כל פעם לזמן קצת יותר ארוך.
זה מיד הופך למשחק והמצוקה נשכחת במהרה.
גם כאשר יערה מחתלת ומלבישה אותו אני מתחבא מאחוריה ואדום מרוצה מאוד, למרות שלאחרונה אפילו זה לא עובד ואדום החליט שהוא צריך להישאר ערום, הוא צורח עד שכל הסאגה נגמרת, בייחוד אחרי המקלחת, צרחות של "אפשר לחשוב מה כבר עושים לילד".

מיום ליום הוא משתכלל, וכאשר הוא יושב בכיסא האוכל, הוא פתאום מפנה את מבטו לימין ולמטה, ואז מחזיר אותו במהירות ומחייך.
כאשר מבינים מה הוא עושה ומשתפים איתו פעולה הוא מתחיל לצחוק.
אבל לא די בזאת, הוא כבר שם ידיים על הפנים כדי להסתיר אותם. וכל עוד אומרים איפה אדום לא מסיר אותם משם.
כאשר הוא מחליט או בשיכנועי קוקו, הוא פותח את הידיים בתכונה גדולה, מאושר מהצלחתו.

מבשלים ביחד

לפני יותר משבוע כבר :(
אני ואדום בישלנו ביחד

אדום היה בכיסא אוכל בזמן שהתחלתי לבשל
חתכתי וזרקתי לסיר, ואדום הסתכל בעניין,
כעבור זמן קצר, אדום רצה להשתתף,
שמתי אותו במנשא על הגב והוא הסתכל מה אני עושה יותר מקרוב.
כשסיימתי לחתוך העברתי אותו לידיים עקב זעקות רמות וניסיונות לקפוץ מהמנשא להסיר.
אדום החליט לעזור לי לערבב את תוכן הסיר, הוא חטף את כף הבחישה, (צעצוע שהוא מאוד אוהב לדפוק איתו על כל דבר בסביבה,כולל אמא :( ).
הוא החל לערבב, בהצלחה יחסית וממש נהנה מזה.

בעקבות הצלחתו, הוא החליט גם לאכול לבד,
הוא חוטף את הכפית, ושלא תחשבו להתנגד לו!
מכניס אותה לקוטג', מעדן וכו' ומרים אותה אל פיו, בפעמים הראשונות זה נגמר בזה שאני, הוא והרצפה נצבענו לבן.
אבל הוא לומד מהר, ועכשיו הוא כבר שולט ברזי התנועה המסובכת ומצליח לאכול.
גם המזלג לא התחמק, בפעם הראשונה הוא התאמן על יבש, העביר את המזלג על צלחת כמעט ריקה, וחייך אלינו מדושן עונג.
אחר כך אפילו הצליח לתקוע אותו במשהו.

עד שנעבור לבית החדש, נוכל להתחיל לתת לו מטלות..

יום שישי הקסום

השמועות אומרות, שמה שמקבלים מלשים את הילד בגן הוא יום שישי הקסום,
יום שישי בו שני ההורים בבית והקטקט בגן.
יום בו אפשר להשקיע בעצמנו, להיזכר מה זה זוגיות, נו, אתם יודעים, טיולים לאור ירח ופיקניקים בשקיעה וכל אלה, אה לא, זה שישי בבוקר!
אבל להיזכר שאנחנו שניים!

אצלנו זה לא ילך, כי יערה עובדת בשישי.
נשאר רביעי הקסום ליערה, ושישי הקסום לזמיר.
הקסם קצת פוחת, כי הוא בנפרד, נשאר להיזכר מה זה להיות לבד, פחות מלהיב, אבל לפחות שקט יותר.
קורותינו בחודש זה בינתיים:
רביעי ראשון: יערה מתרוצצת לבניה, לא מספיקה לנח, ומסיימת עם הלשון בחוץ.
שישי ראשון: אדום חולה, נשאר בבית עם אבא.
רביעי שני: יערה מתרוצצת לבניה, צריכה להכין יומולדת ראשונה לגן, ומסיימת עם הלשון בחוץ.
שישי שני: זמיר מתרוצץ לבניה, וכמובן שצריך לנצל את חלון ההזדמנויות ולשטוף את הבית.
רביעי שלישי: לא זוכר, לא חוויות שלי אחרי הכל :).
שישי שלישי: אדום חולה ונשאר בבית עם אבא.
רביעי רביעי: יערה חולה.
שישי רביעי: אדום חולה ונשאר בבית עם אבא.

נשאר רק לחלום על הקסם הזה, אולי כשייגמר החורף ונעבור לבית, אז נוכל להקדיש קצת זמן לעצמנו.

מסירות

לאדום (או ליערה) יש כדורגל ממש, בגודל אמיתי (כנראה, אני לא מבין גדול בעניין),
למען הסר ספק הכדור בצבע אדום (כתוב עליו גם france, אבל מה זה חשוב).

אדום ראה את הכדור בחדר והתרגש, נתתי לו את הכדור והוא העיף (ספק הפיל) אותו לכיווני,
אמרתי לו יופי, ומסרתי לו חזרה, הוא תפס את הכדור, הרים אותו, וכשהוא הוריד אותו הכדור שוב התגלגל לכיווני, תוך קריאות עידוד: "תמסור לי, אני פנוי!"

וכך התמסרנו בכדור יחדיו, מספר דקות.

בפעם הבאה, על הדשא!

מרכז קליטה

כידוע כבר לכולם, יערה מתחילה לעבוד.

ב25.12 אדום היה צריך להתחיל ללכת לגן, תהליך הנקרא "קליטה", שם די מפוצץ אם תשאלו אותי.
בתהליך הפעוט צריך להתחיל להכיר את צוות המטפלות, את הגן ואת הילדים, ולראות שהמקום אינו נורא כל כך, והוא יכול להשאיר את אמו וללכת להנות עם החבר'ה.

לאדום הייתה הנחה, הוא כבר קצת מכיר את המקום, שכן יערה בטיוליה במושב הייתה באה להגיד שלום למטפלות בגן, והן היו לוקחות אותו ומתלהבות ממנו (נו מה?).
כשבאנו לשיחה עם הגננת, אדום נשאר בגן כשעה בזמן השיחה ולא התרגש, אפילו כשחזרנו לגן הוא זחל לכיוון יערה ואז הוסח ממשהו והסתובב.

אבל, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, מרוב דיבורים על "קליטה" בסוף השבוע, אדום החליט לפתח דלקת אוזניים ועיניים, הוא בכה מאוד בבוקר, ולמורת רוחי לא התחיל את התהליך. 
חיכינו שאדום יחלים, וכמובן שאין טעם להתחיל באמצע שבוע שכן יום שבת הוא יום מאוד מבלבל.

לכן, כשבוע מאוחר יותר, יערה השכימה קום, ושמה פעמייה לגן.
שם היא צריכה לבלות כשעתיים יחד עם אדום, פתאום החוויה נראית אחרת, אדום חושש להתרחק מיערה, וברגע שהוא עושה את זה מגיע ילד (גדול ממנו בכשנה) ושואג עליו.
גם השאר הילדים מנסים אותו, דוחפים ומושכים ומסתכלים לראות איך יערה תגיב.
ראוי לציין שהגן הוא של שנתון 2010 שהוא שנתון בוגר מאדום בשנה, ורוב הילדים יותר גדולים ממנו בכחצי שנה לפחות, למרות שיש כמה זאטוטים שעוד לא עומדים, והם גדולים ממנו רק בכמה חודשים.

ככה יערה ואדום בילו את ימי ראשון ושני, בילו בגן יחדיו והלכו הביתה יחדיו.
ביום שלישי, פעמיים כי טוב, יערה הלכה לגן, שיחקה עם אדום מעט, התגברה על הקושי ונפרדה מאדום.
אדום לא התרגש מהפרידה יותר מכרגיל, ולאחר שעתיים שבהן הגננות ניסו בין השאר להרדים את אדום, יערה באה לקחת אותו שכן הגננות התקשרו ואמרו שהוא בוכה.
כשיערה הגיעה אדום ישב על אחת המטפלות ולא בכה.

ביום הרביעי, אדום הלך לגן, מאיה הגננת אמרה שעבר עליו יום לא קל, והוא מדי פעם קיטר ולכן כדאי שיערה תבוא ב12 כדי לא ליצור זיכרון רע.
בחמישי עבדתי מהבית, ואחרי לילה לא קל אדום הלך לגן עם יערה לאחר התלבטות מי יקח אותו. הוא נפרד יפה ונהנה מאוד.
אבל..

ב12 מאיה התקשרה להגיד שאדום מאוד נהנה אבל יש לו חום ולכן כדאי שנבוא לקחת אותו.
אנחנו היינו באמצא שיחה על אזעקות (שלא נזדקק.. ) ולבסוף השארתי את יערה עם איש האזעקה ונסעתי לקחת אותו, כשהגעתי אדום היה על הידיים של מאיה, נראה מעוך אבל לא התייחס אלי יותר מדי.
לאחר הפצרות חוזרות הוא שלח אלי ידיים ולקחתי אותו, חזרנו לאמא יערה עם הילד הכבוי.

בלילה היה לא קל שוב, ונראה שעדיין יש חום, ולבסוף אדום ישן בעיקר בבוקר, עד 9 וחצי.
לא הערנו אותו ולא הלכנו לגן, למרות שהוא לא היה חם כבר.

היום, יום ראשון, יערה מתחילה לעבוד!
הורים חוששים, אדום צריך להיות בגן עד 14, האם הוא יחזיק מעמד?
מה יהיה?

לבסוף, עבר יום רגוע, אדום נהנה ושיחק, ואפילו ישן עם כל הילדים.
יערה באה לקחת אותו לקראת 16, סחוטה מהיום הארוך שלה.

אז בהצלחה ליערה ולאדום בגניהם החדשים..
כולנו נרגשים מהשינוי העובר עלינו

ומחכים לשינוי הבא שיקרה בקרוב בתקווה. (לא פחות מ1/12 מחייו של אדום כנראה).

שער הגולן? יש מקום כזה?

והיום, לשם הגיוון, סיפור על אמא יערה

יערה ואדום יצאו לטיול, לרפת השכנה
שם פגשו את השכן, איש השיחה.

שוחחו ארוכות על דא ועל הא, עד  שהשכן אמר ליערה שיש לו עובד חדש,
כמדומני מהגולן, ממקום הנקרא "שער הגולן"?!

הופתעה יערה, "אולי שער העמקים, מעולם לא שמעתי על שער הגולן."
איזה שם מוזר, חשבה לעצמה. 

כנראה שיערה שכחה חצי משפחה, אולי פעם הבאה שנעבור באזור היא תיזכר :)