טיפות אוזניים

אדום בכה בלילה שכואבת לו האוזן, 

התעורר ולא הצליח לחזור לישון, 

אז החלטנו לתת לו טיפות נגד כאבים, כנגד רצונו, אף שוחד לא עבד, לא ספרייט ולא ממתק, שום דבר. 

אחרי שקיבל את הטיפות הוא אמר שזאת לא האוזן הנכונה, אז עשינו כאילו הוצאנו לו ושמנו לו גם בשנייה. 

ניכר שלמרות שהשעה 1:00 בלילה הוא מנסה לפשפש במוחו אחר פיתרון שיגרום לנו לא לשים לו טיפות, אמר שלא כואב לו, שזה לא עוזר, שזה לא באוזן וכהנה וכהנה. 

בבוקר הוא קם והתלונן על כאבים בכל מני מקומות שאי אפשר לשים בהם טיפות.. 

הסברתי לו שצריך ללכת לרופאה ולקחת תרופה ואם לא לוקחים תרופה אז אי אפשר ללכת לבריכה, אז הוא אמר: "אני לא רוצה בריכה". 

הוא קיבל טיפות מהרופאה, ושוב נלחם ולא רצה לקחת אותם. 

אבל הכאב פחת אחרי כמה זמן, ואדום רצה שאזליף לו, הוא אמר שהוא רוצה ללכת לבריכה והוא רוצה טיפות, למרות שעוד לא הגיע הזמן. 

בערב עופר באה לישון אצלנו, אדום קיבל טיפות וצמר גפן ברצון, ועופר גם רצתה, אז היא התלוננה על כאבים, שמתי לה צמר גפן ואחרי כמה שיכנועים היא התרצתה. 

בפעם הבאה ששמנו טיפות לאדום וצמר הגפן נפל אדום היה מודאג ורצה שוב, אמרתי לו שלא צריך אבל הוא התעקש שכואב לו, אז שמתי לו טיפות נגד כאבים וצמר גפן. 

חוג שחיה

בתחילת הקיץ רשמתי לפני שהעונה זה קורה, אדום יתחיל לשחות, שנה שעברה כבר היה קרוב מנטלית, אבל חשש. 

כמובן שבתחילה היה חשש מה להיכנס לבריכה, אבל עם המצופים הוא ממש שחה, בכל הבריכה וכל הזמן רצה לשחות לעמוקים ולראות אותי צולל. 

התעקשתי שכשהוא שוחה עם המצופים הוא צריך גם להכניס את הראש, ולאט לאט הוא יותר ויותר הכניס את הראש עם המצופים וממש צלל בבריכת הפעוטות. 

בשבוע שעבר אדום אמר בנסיעה לבריכה באופניים, שהוא רוצה ללכת לחוג שחיה כמו חבריו מהגן, אמרתי לו שאעשה לו חוג שחיה. 

עכשיו שאנחנו כמעט כל יום בבריכה ניסיתי לשכנע אותו להוריד מצופים, אבל הוא חשש, חזר ואמר שהוא יטבע. 

אמרתי לו שנעשה שיעור שחיה, ושאני ואמא שומרים עליו שלא יטבע, לא המצופים (שלא יקבל רעיונות הרפתקנים).

אדום פגש ילדה מהגן שלו שלמדה לשחות, היא למדה אותו לעשות תנועות חזה, והוא בילה איתה בלי מצופים (על פי שמועות).

התחלנו לשחק ב"הבא את האבן" אחרי שהמציל הרשה לנו לזרוק אבן בבריכה (אם אנחנו מוציאים אותה בסוף), אדום חשש בהתחלה אבל צבר אומץ. 

אבל בחופשה במלון זה קרה, אדום צלל בבריכת הפעוטות מצד לצד, והסכים לבוא למים העמוקים בלי מצופים, הוא גילה שהוא עומד בקצה הבריכה וזה הקנה לו המון ביטחון. 

בן רגע הוא התחיל לשחות, וכעבור שלושה ימים הוא כבר צולל לאורך שלושה מטרים, הוא מתעקש ללכת לשחות כל הזמן, ואפילו מסוגל להוציא את הראש ולנשום אם ממש מתעקשים (אבל הוא לא רוצה, זה לא כיף). 

הוא מסוגל לשחות בקו ישר, או לשחות ולחזור, ולפעמים כשאני נבהל ועוזר לו ושואל אם זה היה יותר מדי, הוא אומר בהתרסה שלא, ושלא היה קשה. 

בינתיים שוקף מסתובב ליד הבריכה עם דלי קטן ומגבון ומקרצף את הבלטות, ודפנות הבריכה, המלון צריך להיות נקי!

שעת סיפור

אדום מקריא לשוקף את "לבד על המרבד", 

"פעם אחת היה חתול מאוד שמח.." (אני תוהה כמה סיפורים יש לנו שמתחילים בפעם אחת, מאיפה האופי האגדתי מגיע). 

שוקף מקשיב בעניין, עושה את הקולות של כל החיות המופיעות בכל עמוד, ואחרי הפיל קורא לסוס, מתעקש, יש חיה שחסרה כאן. 

לא משנה לו כלל שאין סוס, כל פעם שמקריאים את הספר הוא מוסיף סוס, לפני הפיל או אחריו. 

וכמובן נהנה מה"פססססט" ומשתתף בו. 

בספר "הקטר" הוא מוכן לקרוא עד לעמוד עם הפיל והג'ירפה, אחר כך אין חיות וזה מיצה את עצמו אז הוא לא מרשה להמשיך, "יו יו יו" (לא לא לא). 

שוקף מנקה

כל פעם שמישהו מטאטא או שוטף שוקף מתרגש ושש לעזור. 

הוא מחזיק מטאטא או מגב ביד, אך זה לא מספיק, אם אין מה לנקות הוא מבקש מים ושופך אותם, או יורק על הרצפה. 

אם זה לא עובד הוא שופך צעצועים כדי שיוכל לטאטא אותם. 

בגן מספרים שהוא יצא ממפגש כדי להסתכל בערגה על המטפלות שוטפות, ופעם אחת הוא ביקש להתנחם עם מטאטא כאשר חטף מכה. 

אם מרשים לו ממש לעזור לשטוף הוא מאושר, ואתמול אני אדום והוא שטפנו בחוץ, שוקף ביקש לשפוך את הדלי והיה מאוד מאוכזב כשהמים נגמרו, מזל שיערה לקחה אותו לאמבטיה, שם הוא ישב עם הדוש וצחק. 

שוקף מלביש את הסמרטוט על המגב אבל זה נופל, אז הוא כל הזמן מבקש שישימו לו שוב, היו עשיתי חור בסמרטוט ישן והלבשתי אותו על המגב, שוקף שיחק בהתרגשות וצחוק וניקה את כל הבית. 

אבל לבסוף הוא החליט להוריד את הסמרטוט והתלונן, הוא רצה לעמוד על הסמרטוט ולנקות כדי שלא יהיו פסיעות!

ההפלגה לרומניה

לאחרונה אדום נמשך לבימבה האדומה, הכבאית. 

הוא נוסע עליה ומשחק בה עם הצעצועים שלה. 

לבימבה פה מקדימה, ואדום קורא לו בטן האוניה, הוא מכניס לשם אנשים ומכוניות.

אדום הופך את הבימבה ושם המון צעצועים בבימבה ההפוכה, מעמיס את האוניה כולה. 

הוא הולך לצד השני של חדר המשפחה ואומר שזו נורמניה או משהו כזה, אני אומר לו רומניה? 

והוא אומר כן, האוניה מפליגה לרומניה! 

פורקת שם בנמל את כל הנוסעים והציוד. 

שוקף הזועם

שוקף רוקד לצלילי הרדיו, אני נכנס לחדר ומדליק את המזגן, 

מיד שוקף דורש את השלט, כאשר אני מביא לו שלט אחר שלא בשימוש יותר הוא מתעצבן, 

הוא רוצה את השלט של המזגן, 

עכשיו הוא כועס, ורוצה להכעיס אותי, הוא הולך לרדיו ומכבה אותו, כאשר אני לא אומר כלום, הוא רודף אחרי ומנסה להרביץ לי, בפרצוף כעס אופייני לו, פה פתוח ולשון משורבבת. 

הוא רואה עגלת בובה, אני חושב שהוא מוסח, אך לא, הוא הופך אותה (בעדינות), אני לא מופעל, הוא הופך גם את העגלה השניה.

אני שואל אותו, אתה עושה בלאגן כי אתה כועס? הוא עונה בהרמת העגלות ודחיפתן בהפגנתיות.. 

הוא מבין שזה לא הולך, עובר להסלמה, הולך למשחקים של אדום ורוצה לבלגן אותם, אדום נחרד, אני לוקח את שוקף ומנחם אותו (בעזרת טרקטור החיות המנגן) לפני שיהיו לי שני בנים כועסים..