יומולדת לבילהה השמחה לילדים

ביום שישי הלכנו לחגוג ל(סבתא) בילהה יומולדת בדג-דגן.
הרקע: אדום היה חולה כל השבוע, דלקת גרון נגיפית, ישן בעיקר כשהוא שעון על יערה, בהה בקיר בגן, ובסך הכל פיספס כמה ימי גן שאותם בילה עם הוריו.
באותו יום אדום כבר הבריא והלך לגן, הוא חזר מהגן ולא נרדם צהריים, כשיערה הלכה לישון לקראת הערב אדום ואני הלכנו לדודה רותם, ואדום הלך לישון רק כשחזרנו ממנה, בשעה 17:30 והתעורר כשהגענו למסעדה ב19:30.

במסעדה אדום ישב על יערה ולא ממש אכל, אלא בעיקר הפריע, עד שהנחתי אותו בכיסא בין עפר לטל, שם הוא חגג, אכל כל כך הרבה שטל היה מודאג שהוא יקיא, ולא זכר שההורים שלו בסביבה (היינו בקצה השני של השולחן).
לאחר האוכל אדום החל לשחק עם דור, בן 4, הם רצו במסעדה, מצד לצד, הלוך וחזור לדלת.

אדום היה עצמאי, ורדף אחרי דור במצב רוח טוב, הוא לא חיפש בכלל אותי או את יערה.

אקרובטיקה

אדום מטפס על כל דבר,

הוא קופץ על המיטה שלנו, והיום היה מאוד קרוב לפול ממנה על הראש.
כאשר היינו במרפאה במושב, הוא נתלה על הידית הארוכה של הדלת והרים רגליים. (לאחר מכן ראיתי ממי הוא לוקח דוגמא בגן. כאשר הילדים טיפסו על הדלת כשהמטפלת יצאה החוצה).
הוא מטפס בגן המשחקים על הקרש התלוי, עדיין לא נעמד עליו, ומבקש שארים אותו.
כשאני מרים אותו לעמידה, הוא מצליח לעמוד עליו בעזרת המעקה וללא עזרתי.
בעזרתי הוא מצליח ללכת עליו עד הקצה.
על ה"אופניים" שסבתא קנתה לו בצורת חיפושית הוא נעמד ומחזיק בכידון, ולמרות שאנחנו מוחים וצועקים, לוקחים את האופניים וגוערים, הוא נעמד זקוף עם רגליים ישרות וידיים לצדדים, האופניים לא זזות מיליטר.
קרקס מדראנו מאחוריך..

ארוחה משפחתית

אדום ועופר אוכלים ליד השולחן הקטן, עם כסאות קטנים.
כל אחד שותה מהבקבוק שלו ומגיש את הבקבוק השני לבן דודתו.

ניכר שאדום כבר גדול, ערימת האוכל למרגלות צלחתו וכיסאו קטנה יותר, הוא ניאות לאכול את המזון ולא רק לשחק איתו.
עופר עוברת לנדנדה, אדום לא מרוצה, צועק עליה, הוא רוצה להתנדנד?
לבסוף עופר יוצאת מהנדנדה, אבל עכשיו זה כבר לא מעניין את אדום, הנדנדה ריקה..

אדום זוחל מתחת לשולחן, הוא קורא לעופר.. "בו.. בו.. בו.., פה.. פה.. פה."
רוצה שעופר תשב לידו, עופר מסתכלת עליו, מתייחסת אליו, אבל לא זוחלת מתחת לשולחן, ליידי..