משחק המגירות

אתמול אדום נעמד ליד השידה שלו בחדר השינה,

הוא החליט שהוא צריך לפתוח את כל המגירות,

אדום התחיל מהמגירה התחתונה, שנפתחה די בקלות, אחר כך ניסה לפתוח את העליונה ביותר שהוא מגיע אליה.
הוא ניסה ביד אחת, ואחר כך בשתיים אך ללא הצלחה,
לאחר רטינה קצרה הוא התחיל לפתוח את שאר המגירות, וכך שיחק, פתח וסגר את המגירות אחת אחרי השניה, ומדי פעם ניסה את העליונה ללא הצלחה.
ואז..
הוא הבין שיש תוכן למגירות, והתחיל לעשות את מה שהוא הכי אוהב לאחרונה, להוציא הכל מהמגירה.
אני הייתי זריז, ומיד אמרתי לו, אנחנו לא מוציאים מהמגירה, וסגרתי את כל המגירות.

הוא נשאר לעמוד, לא נתמך על ידי שום דבר והרים ידיים בתנוחת "נושא תפילתי אל השמיים", ו...
אז או אז קרה דבר מופלא, תוך כדי מלמול תפילה (רטינה), הוא עשה צעד קטון ופצפון בסיבוב לכיווני, ואז עוד אחד (עם אותה רגל).

אז הוא נפל ולא הבין למה אני אומר לו כל הכבוד! ומתלהב כל כך

אחורה (או: איך יורדים)

אדום מתרוצץ בכל הבית עכשיו, הוא זוחל על 6 כשהוא רוצה להגיע מהר ממקום למקום,
יושב כאשר הוא רוצה לשחק, ועומד ומחזיק בדברים כשהוא רוצה להיות גבוה.
בתנוחה הזאת, כאשר הוא על 2 יש לו שתי שיטות ללכת,

1. על הצד כמו סרטן כשהוא נשען על הקיר או על שולחן, באחד מהספרים של יערה קוראים לזה לנווט, הוא משתפר בזה והולך ועכשיו הוא כבר ממש שולט בזה.
2. לדחוף דברים כמו עגלות, כיסאות ומן מתקני תליה לתינוקות שעוד לא פראיים.

לפעמים הוא משלב בין שתי השיטות, פעם אחת ראיתי אותו נשען על כיסא אחד ומנסה להגיע לשני, הוא שלח יד אחורה, מנסה בכל הכח להגיע, מותח את עצמו עוד קצת ועוד קצת,

לבסוף הוא ירד לזחילה, הגיע לכיסא ודחף אותו יותר קרוב לכיסא שהוא נשען עליו, צריך לעמוד בין שניהם!

כמובן שהמוטוריקה המוגברת הזאת היא מקור לצרות רבות,

הוא פותח את ארונות המטבח-מזל שיש לנו ווים שאפשר לנעול, בינתיים זה עובד.

הוא מגיע למערכת שלי, לוחץ עליה ומשנה הגדרות.

והכי גרוע, הוא הפעיל את המיקרו, תוך כדי עמידה על קצות האצבעות שכן המקש שמפעיל אינו המקש הכי נמוך במיקרו! מלחצן ההפסקה הוא התעלם לחלוטין.

מזל שיש למיקרו מנגנון נעילה.

לפעמים כשאנחנו משחקים עם אדום על המיטה הוא רוצה לרדת ממנה, אני מסביר לו שירדים אחורה, בנימה מחנכת: "אאאדום, אחורה, איך יורדים?" ומסובב אותו בשעת הצורך כדי שלא יפול על האף.

נראה שאדום תפס את הטריק, והוא מסתובב כשאומרים לו, כאשר המדרגה נמוכה הוא מסתובב לצד ולא אחורה ויורד ולפעמים מתגלגל קצת.

אבל כשצריך ממש לרדת הוא מסתובב אחורה לגמרי ומזנק, מפחיד, אבל פחות!

זהירות רדיאטור (או: הכנה לקמין)

אדום אוהב לגעת ברדיאטור,
כל הקיץ הוא עמד ללא מעש בקצה המיטה שלו, ואדום הושיט ידיו מסורגי המיטה ונגע בו,
הוא גם לפעמים זוחל אליו.
על פי יערה, פעם אחת, הרדיאטור דלק ואדום נגע בו ובכה.
לאחר מכן עוד ראיתי אותו נוגע בו כאשר הוא כבוי.
לפני זמן מה אדום היה צריך לעבור ליד הרדיאטור כאשר הרדיאטור חסם את רוב המעבר, אדום לא התבלבל והקיף את הרדיאטור בלי להתקרב אליו.
פעם אחת אפילו השארתי את אדום ב"סלון" והרדיאטור חסם את המעבר אל חדר השינה וחדר העבודה בהם הייתי, אדום קיטר אך לא ניסה לעבור, בניגוד למחסומים קונבנציונאלים שלא מרתיעים אותו.
נראה שאפשר לקנות קמין מבלי לחשוש!


כעבור זמן (מאז שהתחלתי לכתוב את זה עבר יותר מחודש), אדום התחיל להגיד, "הה" או "הם" על כל דבר שיוצאים ממנו אדים או שהוא מפיץ חום/אור אדום.
עכשיו אדום כבר פחות נזהר, וניכר שהוא כבר פחות מפחד מהרדיאטור. אבל הוא עדיין יודע שמותר להתקרב לדברים כאשר הם קרים וצריך להיזהר כאשר הם חמים.

רומן עם מזלף

לאדום יש מזלף קטן למשחק באמבטיה,
בימים עברו שבהם אדום היה כל הזמן רק נעמד באמבטיה היינו משתמשים במזלף כדי להסיח את דעתו ולגרום לו לשבת.
אדום הסתכל על הטיפות הנוזלות בכמה מוקדים בו זמנית בפליאה, ושלח יד לגעת בהם.
לאחרונה (מאז ש"השאלנו" את הגיגית האליפטית מהממנים), יש שיפור ניכר באמבטיות, אדום יושב ומשפריץ ורק מדי פעם נעמד, לרווחת כל הצדדים הנוגעים לדבר.
אדום עדיין נהנה מהמזלף, עד שלפני יומיים הוא החזיק אותו והצליח להזליף מים מיד אחת על היד השניה שלו, ממש מבדר את עצמו!

שלולית בוקר

אתמול היה יום גשום במיוחד,
אדום מאוד נהנה מהגשם, הברקים והרעמים,

בבוקר שמעתי אותו קורא מהחדר והלכתי אליו, היה בוקר בהיר ויפה, ולאחר כמה דקות אדום התחיל לחייך.
הטיטול שלו היה מלא מאוד, אז התחלתי לקלף אותו כדי להחליף לו.

לבסוף הורדתי את הטיטול, לא הזזתי את הבגדים לגמרי הצידה, הרי אין מפגעים נוראיים.
בעוד אני זורק את הטיטול לפח אדום עשה מזרקה קטנה, הסתכלתי עליו במבט מאוכזב, תוהה איך להמשיך מכאן, הרי זה רק כמה טיפות (ויערה עוד ישנה).
הוא החליט שזאת שעת כושר והתחיל להטיל את מימיו במלוא המרץ, שמתי מגבון כדי שלא כל החדר יהפוך לבריכה, אבל הבגדים שלו ושידת ההחתלה נרטבו כהוגן.

מה לעשות עכשיו? הרי לבטח אין מים לאמבטיה רצינית, טוב, אפשר לנסות לבדוק איך אדום עם מים קרים על הבוקר, עדויות קודמות מראות שלא תהיה בעיה.
הפשטתי את אדום (לא לפני שהקרצתי כמה בגדים לא קשורים), והלכנו למקלחת, שמתי את אדום בעמידה באמבטיה, שם הוא תמיד עומד ומשתין לפני האמבטיה בגיגית שלו.
אדום לא איכזב, ונתן עוד זרזיף.
להפתעתי היו מים פושרים, שטפתי לאדום את הטוסיק+ ויצאנו למורת רוחו, אבל הוא היה מוכן להתפשר.
עכשיו אין איפה להתלבש, מה נעשה?
שמתי את אדום על משטח הפעילות, הוא שמח מאוד אבל לא בדיוק עניין אותו להתלבש.
לאחר מאבק והלבשה במגוון תנוחות (החתלה בעמידה, בגד גוף על שש, חולצה ומכנסיים בישיבה, והשלמה עלי) הצלחנו להתלבש.

באמצע אדום רצה לזחול ערום על הריצפה הקרה.

משם התנהלנו על מי מנוחות, ואדום משחק בלי להתייחס אלי כמעט לחלוטין.

עידכון מוטורי

אדום הוא כמו קטר שלא עוצר,
הוא זוחל בכל הבית, עכשיו מתחיל לעלות על 6 באופן יותר קבוע, הדגים את זה היום אצל אמא לעיני עמרי.
הוא עומד בקלות, ומחזיק רק יד אחת, ואפילו הצלחתי ללמד אותו לרדת תמיד על התחת.
הוא כמעט ואינו נופל, וגם אז לא מתלונן.
קשה לקלח אותו כי הוא כל הזמן נעמד, וזה ממש מאבק שהוא ישב באמבטיה וישחק, ולא יקום וינסה לצאת כדי להפוך את הדליים.
קשה להרדים אותו במיטה כי הוא קם, והוא ממש אוהב לעמוד במיטה ולקשקש. הולך בצעדים קטנים ולא נראים מהצד שבו אני יושב על כסא, לצד שבו שק הטיטולים.
לכן לאחרונה הוא נרדם אצלי על הידיים יותר פעמים, גם בגלל שהיינו מחוץ לבית כמה פעמים, וגם בעקבות השבועיים הקשים עם השיניים והמחלה שבהם הוא התעורר בלילה והינו ערים שעה לפחות בלי להירדם.

מה שכן, הוא משחק כבר יותר זמן לבד על הרצפה, בודק מדי פעם שאנחנו לידו, וברגע שהוא לבד בחדר ממהר לחפש אותנו תוך כדי קיטורים, מוצא אותנו ואז יכול לחוזר לשחק לבד (לפעמים).

ספרים רבותי ספרים

לאחרונה אדום גילה את הספרות, יערה כמובן מקריאה לו ספרים מגיל 0.
לי בדרך כלל זה פחות הלך, ולא צלחתי איתו יותר מ2 עמודים.
אבל עכשיו אדום ממש נלהב כשהוא רואה ספרים, הוא מנסה לדפדף ומשחק איתם על הרצפה, הוא מפיל אותם מהכיסא כדי לקרוא בהם וכו'.

בנסיעות הוא נרגע ומתעניין בספר כאשר הוא עצבני, אולי סוף סוף גילינו את המזור לצרותינו (לחרדתה של יערה הוא נלהב במיוחד מספר תמונות עם חתולים!).

בסמינר באורנים לפני שנתיים לדעתי, מישהי (אלונה פרנקל?!, תיקונים יתקבלו בשמחה) אמרה שילד צריך ספרים אמיתיים ולא ספרים דיגיטליים, כי הוא מתקשר לחפץ עצמו, ולא רק הסיפור הוא החשוב.
היום כשאדום שיחק ב"בוא אלי פרפר נחמד" והתחבר לפניה ברגשטיין, ממש התחברתי לדברים שלה.

קודם כל, מי יתן לתינוק שלו לשחק בצעצוע (שלו!) שעולה 3000 ש"ח?
שנית, זה פשוט עוד פונקציה של אותו מכשיר, וכמה שאדום רוצה לשחק עם הפלאפון שלי, זה מכשיר אחד, אין הרבה כמוהו, באופי שונה בבית, התוכן אולי משתנה בהתאם למשחק (אדום עוד לא שם, אל דאגה) אבל זה חפץ יחיד.

שיווי משקל

אתמול כשביליתי עם אדום שמתי אותו במיטה, הוא שיחק עם משהו ואני יצאתי מהחדר,
לאחר כמה שניות הוא התחיל לקטר וזחל לכיוון הדלת (זה מה שהוא עושה תמיד) לחפש אותנו.
נכנסתי לחדר ונעמדתי מעליו, אז הוא נעמד והסתכל עלי, הוא מאוד התעניין בדברים שתלויים על צד המיטה, וניסה (ואפילו קצת הצליח) לזוז ולהגיע אליהם.
לאחר מכן הוא עזב יד אחת ונפל, תוך קריאות הופה! שלי, הוא נהנה מתשומת הלב וקם שוב, הפעם עזב יד אחת ולא נפל, הוא צחק.

אז נפל וחוזר חלילה.

שוב חולים

אדום מוציא 4 שיניים במקביל,
כמובן שזה לא בא לבד והוא גם התקרר, הילד משתעל, מתעטש (מלווה בצחוק) ונוזל ללא הפסקה.
גם היה לו חום כמה ימים שבשיאו הגיע ל39 מעלות.
לקחנו לרופאה, וכמובן שחוצמסבב צרחות כשהוא ראה אותה זה לא הועיל לנו.
מה עושים כשהילד נוזל? מקנחים, גם ככה יש נזלת בכל מקום, אז מצמצמים נזקים.
יערה יותר מקפידה, אני כמובן משתדל רק במקרים חמורים שכן אדום צורח כל פעם שמתקרבים אליו כדי לקנח.
אתמול אדום הרגיש כבר יותר טוב, ירד לו החום (זה כבר מרגיש כאילו הוא קר מרוב שהתרגלנו לחום).
היום כשחזרתי הביתה, התפלאתי לראות את יערה מקנחת לו את האף בלי שהוא מניד עפעף, כנראה שאפשר להתרגל להכל, גם לגחלים לוחשות בין הבהונות.

בילוי לילי

הקדמה: אתמול אדום נעמד במיטה שלו לראשונה, נאלצנו להוריד אותה עד הסוף למטה, וגם ככה זה די מפחיד, עוד יומיים הוא יקפוץ.

הערב יערה יצאה ואני נשארתי לבדי עם אדום.
הוא ינק ונרדם וכשהתעורר היה במצב רוח רע, התסובבתי איתו על הידיים, ניסיתי להחזיר אותו לישון למרות שהשעה היתה מוקדמת, יצאנו קצת לחצר, והוא נשאר קוטר למחצה.
אז ניסיתי להניח אותו על הרצפה ולשחק, מיד הוא שיתף פעולה, איך לא הבנת אבא, זה מה שרציתי.
ישבתי על הרצפה לידו, כבר אי אפשר להשאיר אותו רגע לבד מפאת הנפילות על הראש.

הוא בא אלי והתחיל לטפס, ניסה לכיוון הברך, אבל היא גבוהה מדי, הוא עייף מכדי לטפס הר כזה, אז הוא טיפס לכיוון החזה, ונעמד, לא לגמרי במאונך, אבל כמעט.
במצב הזה הוא היה כלוא בין הרגליים שלי ולא יכל ליפול לשום מקום, אבל לאדום היו תוכניות אחרות, הוא הרים רגל ימין והתחיל לעלות, אחרי כמה מאבקים שנראים כאילו הוא הולך לטפס לי על הראש הוא העביר אותה מעל הרגל שלי!
נדהמתי, אבל הוא לא אמר נואש, וחזר על התהליך עד ששתי הרגליים היו באותו צד של הרגל שלי וכך הוא עמד, הפעם זקוף לגמרי והחזיק בכתפי.

כמובן שכך הוא לא יכול להחזיק הרבה זמן, הוא התעניין במשהו מאחוריו ונפל לכיוונו, בלמתי אותו בעדינות למצב של שכיבה על הגב כאילו הוא נפל.
עכשיו לא היה ברור מה יקרה, האם הוא יבכה כי הוא "נפל" ופתאום נקודת מבטו נגרעה?
למרות הפרצוף המסכן, הוא דחף עם הרגליים והתחיל לזחול על הגב, משהו דומה לשחיית "גב קלאסי" שזה תנועות של חזה אבל בכיוון הגב, נראה שזה משעשע אותו שכן הוא המשיך להתקדם ככה כ-2 מטרים עד שהוא התגלגל והמשיך לשחק.

יש לי יש לי שתי ידיים

לאחרונה אדום מאוד אוהב צעצועים שאת החלקים שלהם אמורים להכניס לתוך משהו, אלו חלקי פלסטיק קשים בצורות וצבעים.
הוא אוהב את החלקים ללא קשר לכלי שאליו אמורים להכניס, שגם אותו הוא בדרך כלל אוהב נורא, שכן יש לו כמה צדדים וכל מני פתחים להוצאה והכנסה של חלקים.

אני לא ראיתי אותו ממש מצליח להשחיל חלק פנימה, אבל יערה והוא עובדים על זה במרץ, ולפעמים נשמעות קריאות שמחה (אני לא הספקתי לראות, אני לא זריז מספיק, אבא אדיש שכמוני).
היום הוא תפס חלק אחד עגול אכל אותו ובדק אותו, ותפס חלק אחד משולש ביד השניה, קצת בדק אותם אחד עם השני ואז זרק את המשולש המיותר, העגול יותר טעים!

בגובה הרצפה או קצת יותר מזה

סוף סוף אדום התחיל להיעזר ברגל שמאל כשהוא זוחל, הוא משתמש בה כשיש מכשולים כבר זמן מה, אבל עכשיו גם בזחילה למרחקים בינוניים, כשזה מרחק קטן הוא עדיין לא משתמש בה.
לקח לו בין חודש וחצי לחודשיים וחצי להבין את זה אבל הנה זה הגיע, בקרוב זחילה על 6, או שהוא ילך לפני שהוא ילמד את זה?

חוצמזה הוא נעמד, לפעמים עוזב יד אחת כדי לנסות להגיע למשהו אחר, עומד על הברכיים ומתיישב, ועובר בין כל המצבים האלו במיומנות, היום גולת הכותרת היתה כאשר הוא עמד והחזיק בי, הייתה שניה שבה הוא לא החזיק בכלום, לא ברור אם הוא איבד שיווי משקל ולכן לא החזיק בכלום או להיפך, אני מהמר שהוא פשוט שיחרר את הידיים בטעות כי הוא נשען אחורה מדי והיה לו כבד

את שלך אני רוצה

שני בקבוקי נסטי אפרסק עם מים עומדים על השולחן,
אחד כמעט ריק עם מים פושרים שעומד שם ימים רבים,
השני עם מים קרים, כרגע יצא מהמקרר, מזיע ומטפטף מים.
אני שותה מהשני, אדום רוצה גם כן, אני נותן לו את הבקבוק סגור, הוא מוצץ את הפקק ומדבר.
אני שותה מהבקבוק שוב ונותן לו את השני כתחליף, לא צריך שאדום ירטב לגמרי, הוא לא מראה התעניינות, הוא רוצה את הבקבוק שלי!

אני מחזיר את שלי ותוהה, איך הוא מבין, הרי שניהם נראים אותו דבר, רק שאחד שלי והשני לא.

די לנסות, לשבת!

עכשיו כשאדום מתיישב (עם השענות) ונעמד, הוא זוכה לתנוחות חדשות,
בכל פעם שמחזיקים אותו מושיבים אותו ומעמידים איתו, מרקידים אותו ומשתוללים איתו.
כבר לא נזהרים כמו עם תינוק.
הוא אפילו יושב על כיסא תינוק באירועים מיוחדים, מסעדות וחברים, אצלנו עדיין אין אז הוא עדיין בטרמפוליה, אבל יש חשש שנמאס לו מלשבת בה אחרי שהוא ראה דברים יותר טובים.

אבל בכל זאת, אדום עדיין לא התיישב לגמרי לבד...
עד לפני יומיים או משהו כזה, ששיחקנו בחדר שלו, מנורת הלילה שלו דלקה כבר (מנורה בתוך מאין עמוד בד חלול בגובה מטר בערך).
אדום זחל מתחת לכסאות ושיחק, שלפתי לו כל מני צעצועים, פתאום הוא גילה את המנורה וזחל לכיוונה, ואז.. הוא התיישב מתחת לכיסא לאור המנורה ושלח ידיים אליה, הוא התחיל לקלף את הציפוי.
בשלב הזה תפסתי אותו, יושב לגמרי ומקלף, יש עבודה, צריך לשבת.
מאז לא ראיתי אותו יושב שוב בכוחות עצמו עד היום, שיערה שמה אותו על הריצפה, והוא כל פעם עבר מישיבה בהישענות לישיבה לבד, אימן את עצמו, וגם נראה די מרוצה מעצמו.
יערה ניסתה לצלם אותו, אבל ברגע שהיא התחילה להתעסק מסביבו הוא החליט שיש משהו אחר לעשות והפסיק להתאמן.

הרדמה ללא כאבים

כשמנסים להרדים את אדום בשיטות קונבציונאליות יש שתי אפשרויות:

1. הוא נרדם והכל טוב ויפה
2. הוא מתעצבן על האפשרות, או שהוא לא עייף או שהוא לא מוכן לשינה.
   

כמובן שקשה למצוא את הרגע הנכון ש2 הופך ל1.
לכן לאחרונה פיתחתי שיטה חדשה, אני מרים אותו עלי, ואנחנו מסתכלים בדברים בבית, אם אדום שולח ידיים ורוצה לקחת דברים, הוא קצת מקבל אותם, ואם הוא מראה סימנים של השתוללות אני מוריד אותו.
בזמן הזה אני שר לו ובודק אם הוא בוהה, כאשר הוא מניח עלי ראש אני יודע שהוא מוכן, ולאחר כמה שניות אני מעביר אותו למיטה, במצב הזה כמעט תמיד הוא נרדם מיד.

הבעיה היחידה שלפעמים הוא מתעצבן, וזורק את עצמו אחורה, במצב הזה אני גם שם אותו במיטה ולפעמים זה מצליח.

מה שאני הכי אוהב בשיטה הזאת, שלכשלון אין מחיר, לא רוצה לישון, לא צריך, נשחק, ובלי עצבים, אם הוא עייף הוא נרדם די מהר.

תביא לי את הבקבוק הזה

הבוקר חיתלתי את אדום, הוא הסתכל ימינה ושמאלה וראה בקבוק מים שאנחנו משאירים בחדר ללילה.
אז הוא לקח את הבקבוק וניסה לשתות מהצד האחורי שלו.
כשסיימתי להחליף לו הסברתי לו שלא שותים מהצד הזה, הפכתי את הבקבוק ופתחתי את הפקק.
אדום תפס את הבקבוק, הרים אותו קצת והכניס לפה.
ככה הוא שתה לבדו, מדי פעם מוציא ומכניס, ומשעין את הבקבוק על החזה שלו.
נראה שיותר קל לו להחזיק את הבקבוק כאשר הוא שוכב, בניגוד לסלקל, טרמפולינה, בידיים וכו'.

לאחר מכן היה שידור חוזר כאשר הוא ראה את הבקבוק.

אחת ושתיים על הרגליים

היום ב5 אחרי צהריים סבתא באה לבקר אותנו,
אדום שיחק על משטח הפעילות והסתובב בבית, פעם אחת הוא סוף סוף הגיע אליה, תפס ברגליים ובחולצה ונעמד על הברכיים,
כאילו זה לא מספיק הוא משך ונעמד על שתי רגליים, אני ואמא היינו בשוק, והילד התיישב מיד חזרה.

מים

באחד מלילות השבוע החמים, התעוררתי לאדום שבכה במיטה,
לקחתי אותו אלי אבל הוא כל הזמן חיפש את יערה, ניסיתי להרגיע אותו עם מוצץ ללא הצלחה, וקראתי ליערה ללא מענה.
אז ניסיתי לתת לו בקבוק מים, הוא שתה בתאווה ואז נירגע והלך לישון.
לאחר חצי שעה עד שעה הוא התעורר שוב, ושוב קמתי, נתתי לו מים והחזרתי אותו למיטה, הפעם זה החזיק קצת יותר, אני התעוררתי בבוקר!

מאז כשאני מתעורר אליו בלילה אם מוצץ לא עוזר אני נותן לו מים, לפעמים זה מצליח, ולפעמים הוא עדיין מחפש את אמא שלו.

כלבלב הו בידי בם בם

היום עשינו טיול בוקר, ב7:00 בבוקר בעמק עדיין נעים, וזה נחמד לעשות ככה סיבוב.
אדום נהנה מאוד בתחילת הסיבוב, לאחרונה יש לו כבר פחות סבלנות, אז עצרנו לשתות מים בתחנת אוטובוס נידחת..

אחר כך ראינו כלב, אדום מיד הסתובב לכיוונו והסתכל מה הכלב עושה, מתגרד, יושב, בא אלי שאני אלטף אותו.
אדום קרא לכלב, והכלב בא אליו, אדום היה עם הפנים לצד העגלול, והכלב קירב את האף אליו, אדום שלח יד וליטף את הכלב באף.
הכלב החזיר בליקוק לשתי הידיים, כמה דקות הכלב הסתובב סביבנו (אנחנו עצרנו כדי לראות אותו), ומדי פעם בא והתקרב לאדום, אני מתחתי קו בליקוקי פנים, אבל חוצמזה הם די התחברו.

מנסים לשבת (2)

אדום מתחיל לשכלל את העניינים,
לפני כשבוע הוא כבר שלח את שתי הרגליים קדימה (בעצם זה די הצידה, אבל לאותו צד),
יד אחת נשארת במקומה ומשמשת כמשענת בעוד שכל הגוף מתיישר עם הרגליים למעיין ישיבה כפופה, והיד השניה פנויה ואפשר לשחק איתה!
הוא כבר עושה את זה ממש בטבעיות ונע בין ישיבה וזחילה בקלות.
גם את הזחילה הוא משכלל, ובעוד הוא עדיין גורר את רגל שמאל, הוא מצליח לטפס על דברים גבוהים ממנו, כריות, אנשים ונחשים הם כבר לא מכשול, ואי אפשר לסמוך עליהם.

אתמול שכבנו משפחת עברי מתל עדשים במיטה והשתוללנו, אדום בורח ממני כאשר אני עושה צלילים.
הוא בורח לעבר הקיר, מטפס על הקריות, אחר כך מסתובב לכיווני, ובורח שוב, לכיוון יערה, כאשר הוא נתקל ברגליים של יערה, הוא מרים יד אחת ואחר כך עוד אחת, מיישר רגליים ודוחף (הפעם עם שתי הרגליים) ומרים גם ראש,
הוא ממש מטפס על יערה, ולבסוף מצליח לעבור אותה, במין זחילת טורבו כזאת שהוא כמעט נפל מהצד השני של המיטה, וכל זה כאשר הוא צוחק לעצמו כל הזמן.

שוב חולים

יערה ואדום היו חולים בסופ"ש שעבר.
אדום היה קוטר ורצה על הידיים כל הזמן, הוא היה קצת חם, אבל היה נראה לי שפשוט חם בחוץ.
עד שדודה רותם באה ולקחה אותו לסיבוב כדי שהוריו העייפים (מי ממחלה ומי מטיפול) ינוחו קצת.
רותם קבעה, לילד יש חום. אז מדדנו וטיפלנו והלכנו למחרת לרופאה.

בניגוד למחלה הקודמת אדום לא צרח ולא עשה סצינות, הוא פשוט זחל פחות והיה יותר קוטר.
ישבנו במרפאה וחיכינו, אדום מאוד נהנה, אבל עד שקראו לנו הוא מאוד התעייף.
נכנסו לרופאה, והוא שלח לה יד, כשהיא שלחה לו יד חזרה הוא התחיל לבכות,
יש שיגידו שזה בגלל שהוא מבין מה הולך לקרות.

אחר כל הרופאה הציקה לו בהצקות רפואיות רגילות, הסתכלה באוזניים, בפה (הייתה לו גם פטריה), בטוסיק, כל זאת בזמן שאדום מביע מחאתו.
הקשיבה ללב ולריאות על יערה בידיים, מה שהיה קצת יותר רגוע.

כאשר עמדנו ללכת, הד"ר הרימה יד לשלום ואמרה לאדום:"תעשה שלום".
אדום הרים את יד ימין לשלום, אז היא אמרה: "תעשה שלום שוב, שהם לא יחשבו שזה היה במקרה", אדום הרים את יד ימין לשלום.

יערה התרגשה מאוד כמובן, ואמרה שזה מתאים לגיל 9 חודשים, הרופאה אישרה ואמרה הילד מחונן.
וכולנו הלכנו הביתה מרוצים עם סל התרופות בידינו.

בערב, כמובן אדום קיבל בקשות לשלום מקרובי משפחה מדרגה ראשונה ושניה בלי הרף.
המאורע עוד לא חזר עצמו באופן ברור, אולי הוא מקשיב רק לאנשי מקצוע..

שלדג?!

שחף קנתה לנו מובייל של שלדג?!
בכל מקרה, זוהי ציפור גדולה (מוטת כנפיים של 30-40 ס"מ) וצבעונית שמנפנפת בכנפיים שלה כאשר מושכים אותה.
אדום מאוד אוהב יצורים מכונפים, פרפרים בכל מני צורות,גדלים וחומרים, וגם ציפורים למרות שהוא נתקל בהם פחות.
 
תליתי את השלדג מעל הלול במטבח, וכמובן שאדום אהב אותו מהרגע שהוא ראה אותו, כאשר אדום כועס או עייף אפשר להרגיע אותו בהסתכלות על השלדג.

בהתחלה אדום היה מסתכל על השלדג, הכנפיים, איך הם עולות ויורדות, ומנסה לגעת בהם ובו.
אבל עכשיו קורה משהו מוזר, אדום מסתכל על התקרה, על המוט והחיבור של המובייל,
אולי הוא מנסה לדעת איך זה עובד?! אולי סתם מנסה להגיד, לא תעבוד עלי, אני מבין שזה לא עף.

סדרת חינוך

על כל אחד אדום נרדם בצורה שונה,
על יערה זה בהנקה, על הידיים בעירסול, או במנשא בתנוחת בטן לבטן.
אצל סבתא ורדה ודודה רותם הוא נרדם כשהם מחזיקות אותו על הכתף, רק אצלם ראיתי את זה קורה, וזאת אניגמה לדעתי.

אצלי אדום לא נרדם, כבר תקופה מסויימת, לא יוצא לי לקחת אותו במנשא כמעט, ואם אמא שלו באזור אז הוא מחפש אותה ורוצה רק אליה.
בעגלול הוא כבר לא רוצה להירדם, הוא כבר לא תינוק, זה מצליח רק במקרים נדירים.

כשאני רואה שאדום עייף ואני מנסה להרדים אותו, אני מחזיק אותו בעירסול, כמו שהרדמתי אותו מאז ומעולם,
אבל, זה לא עובד, אדום לא רוצה, הוא בוכה ומקטר.
אז אני שם אותו במיטה, שם הוא נרגע כמעט מיד, ואז אני שר לו שירים, לפעמים הוא שוכב בעיניים פקוחות כמה דקות עד שנמאס לו,
אז אני מרים אותו אלי, והוא מגביר את התלונות, אחרי כמה שניות על הידיים אני מחזיר אותו למיטה והוא נרגע, וחוזר חלילה עד שהוא נרדם.

הילד עושה לי סדרת חינוך, לא ידיים, נרדמים במיטה!
 

מנסים לשבת

מזה זמן מה שאדום זוחל על גחונו, כמו שכתבתי כאן.
הוא משכלל את זה מיום ליום, אך עדיין יש שני מצבים.
מצב ראשון: התחיל בכך שהוא גורר את הגוף שלו על הגחון עם שתי הידיים ביחד, הגיע לזה שהיום הוא מושך עם הידיים, לפעמים רק עם ימין, ורגל ימין עוזרת, מתחיל להידמות לזחילה אינדיאנית, אבל מאוד נמוך, לא ממש על 6, ולא מתחיל מעמידת 6, קודם עובר לשכיבה ואז מתקדם.
מבצ שני: מצב עמידה, התחיל מעמידת 6, מתנדנד קדימה ואחורה, בייחוד כשהוא רוצה משהו, לאחר מכן עבר לעמידת 4, גשר מאוד גבוה, ואז להכניס את הראש בין הידיים כדי להסתכל אחורה.

ועכשיו כשאדום נעמד על 6 (או 4) הוא הרבה פעמים מנסה להעביר את רגל ימין קדימה, תמיד רגל ימין, רוב הפעמים זה לא ממש עובד והוא חוזר  לאותה עמידת מוצא, רק ברגליים שכולות, לפעמים הוא מצליח קצת יותר ואז הוא נופל הצידה.
אתמול באמבטיה אדום השתולל ונהנה מאוד, לאחר זמן מה הפכתי אותו לבטן, אבל הוא רצה להגיע לכף רגלו השמאלית, אז הוא שלח את היד לרגל ואת הרגל ליד והגיע למעין ישיבה נשענת קדימה, בעזרת דופן האמבטיה.
עכשיו רק נותר שהוא ינסה להתיישב ליד דופן אחרת, ללא עזרת המים והבליטות באבמטיה.
לדעתי הוא יעמוד זמן קצר אחרי שהוא ישב, הוא מנסה לטפס כל הזמן כשהוא לא מתחיל מתנוחת 6, אלא מישהו מחזיק אותו, ברגע שתהיה לו נקודת התחלה טובה יותר הוא ימריא..

חיות קופצות

אדום מאוד אוהב את משחק החיות הקופצות שלו, כבר כמה חודשים שהוא מתייחס אליו ומושך אותו אליו.
אם אדום משועמם מהצעצועים האחרים אני שם את החיות הקופצות ולוחץ עליהם כדי להקפיץ אותם, ואז מחזיר אותם, אדום מרותק מכך.

מכיוון שהפעולה הראשונה שאדום ידע לעשות היא לדפוק ולתופף, כל הזמן ניסיתי לראות אם הוא פותח את החיות הקלות, שצריך רק ללחוץ עליהם, לפעמים הוא עשה את זה בטעות, אפילו עם הרגל.
השבוע ראיתי את אדום סוגר את אחת החיות! זאת תמיד נראתה לי פעולה מוטורית קשה, והוא עשה אותה בקלות.

היום, כדי להדגיש את זה, הוא הגיע לחיות, רק החתול הירוק הקיצוני היה למעלה (הוא גם היה הכי קרוב אליו), הוא ניסה לסגור במשך זמן מה, ללא הצלחה, חלק מהפעמים האצבעות שלו היו בדרך, של היד הסוגרת או היד השניה, הוא התייאש וחיפש צעצוע אחר.
פתאום הבחנתי שזה במצב פתוח, החתול הירוק הוא החיה היחידה שהמתג שלה יכול להיות במצב כזה שאי אפשר לסגור אותו, וכך היה.
סובבתי את החוגה למצב סגור, ואמרתי לאדום לנסות שוב.
אדום בא, ניסה כמה פעמים ללא הצלחה ואז הצליח, אז הוא עבר לחיות האחרות, הוא משך את הצעצוע דרך המתג הכתום והכלב קפץ, אדום החליט להחזיר אותו, אך החיות בצדדים הפריעו לו ולבסוף הוא התייאש.

שן ראשונה

בתחילת השבוע השן המצופה יצאה סוף סוף
אחרי שלפחות 3 חודשים כל בכי או לילה קשה נתלה באילנותיה
גילינו אותה, לא היה יותר מדי בלאגן שהקדים את בואה.
ועכשיו צריך להיזהר כשאדום מכניס ליד אצבע של מישהו, זה שורט

אני רוצה לשם

היום בבוקר, בבילוי הבוקר שלנו
שמתי את אדום על משטח הפעילות במטבח.
הוא היה במרכז המשטח, והחווה האהובה עליו הייתה בקצה, מחוץ להישג ידו.
אדום ראה את החווה ומיד רצה להגיע אליה.
הוא ניסה להרים את עצמו והתגלגל לגב, אחרי קצת קיטורים הוא חזר למסלול ולבטן.
אדום דחף ומשך, קיטר והסתכל, מדי פעם ניסה להגיע לחווה, עד שלפתע נגע בפדחתו בפלסטיק הקשיח של החווה.

כל הכבוד!
אז הוא משך את החווה אליו והתחיל לשחק בה.

Not the Yaara

נראה שדילגתי על הגורם העיקרי לזה שאדום מעדיף את יערה,
זאת י ע ר ה, הדבר הכי קרוב למרי פופינס שאפשר למצוא.

יעידו על כך אחיינים מאושרים, מושאי שמרטפות פעורי עיניים ו..

יום אחרי הפרסום הקודם, ביקרנו בשער הגולן, פגשנו שם את אלון (בלון אדום) ויפה עם בתם רוני, קטנה מאדום בדיוק בחודש.
רוני בוכה כל יום בערב, כנראה גזים, גם שני אחותה בכתה כל יום בערב עד גיל 4 חודשים בערך.

יפה מחזיקה את רוני הבוכה, כלום לא עוזר, צריך להעביר את השעות האלה.
יערה מציעה, ניתן להחזיק אותה כך (מחווה בידה על סוג של עירסול גבוה, לי זה מעולם לא עבד).
יפה מנסה, ויערה מציעה להדגים לה, ברכות, האם אפשר לקחת אותה רגע..
יערה לוקחת את רוני, חריקה אחרונה ו.. שקט, חיוך ואחריו צחקוק, אפילו צ'ורה הייתה מתפעלת, איזה קוסמת.

אז עם אמא כזאת, מי בכלל יכול להיות תחרות, בחרתי נכון, אין ספק.

אמא יקרה לי

בהמשך לנושא הקודם,

בין שאר הדברים שאדום מודע אליהם, או בראשם, נמצאת יערה, האחת ויחידה, אמו!

כשאני הולך איתו על הידיים (!!) והוא מרוצה וסקרן, הוא פתאום רואה את יערה
ברגע הראשון הוא מאוד מרוצה, אבל אם היא לא לוקחת אותו מיד הוא נעשה ממורמר מהר מאוד.

כל מה שנותר לי להיות הוא:

Not The Momma!

ההעדפה הברורה והמעליבה הזאת, האם היא בגלל..
שהוא יונק?
שהוא עם יערה כל הזמן?
שהיא מתייחסת אליו הרבה יותר ממני ולא דוגלת בגישת ההורות העצלה שלי?

היי, אני כבר לא תינוק

לאחרונה (יש ויכוחים על פרק הזמן שזה מציין) אדום מראה סימנים של מחשבה עצמאית
זה מתבטא ב:

1. שליחת ידיים לצעצועים ודברים שמעניינים אותו
2. ניסיון הגעה לצעצועים בדחיפה או גלגול ועצבים כשזה לא מצליח
3. שולח ידיים כשבאים לקחת אותו
4. יערה תלתה צעצוע על דופן העגלול, באמצע הטיול אדום הסתובב אליו והתחיל לשחק איתו
5. כשאנחנו אוכלים או שותים אדום שולח ידיים ומנסה לאכול גם

הילד כבר עושה עוד דברים חוצמלאכול לישון ולבכות

בוקר של כיף

השחר עולה, השעה 5 בבוקר לערך
רוחות עזות וחמות משתוללות בחוץ, יום אובך מגעיל מתקרב
יערה סיימה להניק ואדום שוכב במיטה ער
אני נקרא לדגל, לפני שאני יוצא לעבודה.

אני קם לאיטי אפוף אדי שינה, ורואה את אדום במיטה, גונח גניחות קלות וזע, אך לא ממש מקטר
אני מתחיל להתארגן לצאת, אם הילד לא צריך אותי לפחות אני אקדם מנהלות לפני שהוא יתחיל לצרוח
אני מסיים לצחצח שיניים ואפילו לבחור דיסקים והילד באותו מצב
כל אותה עת אני משתדל שהוא לא יראה אותי
טוב, אני מחליט לנסות לישון קצת בחדר האבודה

אני מנמנם קצת ומתעורר, אדום ישן במיטה שלו מגע יד אדם, תענוג!

אני נכנס לחדר ברגע שבו השעון המעורר שלי מצלצל, הכל היה חלום

אה, לא, אני מפסיק את השעון, יערה נפרדת ממני בסקפטיות, איך הרדמת אותו,
ואני ? אני לא עשיתי כלום

מרוב התרגשות אני נוסע לעבודה בלי התיק, איך עובדים בלי מחשב בהיי טק?

בטן לבטן

אדום לא אוהב להיות במנשא קשירה בתנוחת בטן לבטן,
הוא מקטר ברגע שהוא נכנס,
אבל כשאדום היה בן שבוע בערך שמתי אותו במנשא המיועד לכך והוא מאוד נהנה,
ערב אחד יערה הביאה את המנשא ורצתה שאני אעזור לה לשים את אדום בפנים,
המנשא די נח לרכיסה אך לא נח להכנסת הילד
הכנסנו את אדום פנימה והפלא ופלא הילד מרוצה

עברו הימים ושמתי אותו ככה עלי עוד פעם פעמיים,
עד שהחלטתי לשים אותו במנשא קשירה בתנוחת בטן לבטן, ואכן הוא מקטר פחות, הבין שזה אותו דבר
והיום אפילו קילפתי ככה 4 תפודים ושתי בטטות עד שהוא התחיל לנזול
אז הלכנו לישון.

לילה טוב

תסכול

בדרך כלל אדום ילד חייכן, ולאחרונה גם צחקן,

לכן שלישי בלילה היה לילה קשה במיוחד,
לא הצלחתי להבין למה הוא בוכה כל כך הרבה,
יערה ניסתה להחליף לו, האכילה אותו והוא ישן,
כל צרכיו מגיעים לסיפוקם, הוא לא מקטר סתם, ובטח לא על הידיים,
אז מה קרה?

קשה לראות את הבן שלך סובל, ולא לדעת למה ואיך איפשר להקל עליו,
קשה גם לקבל על זה אישור מהרופאה.
מזל שתרופות הפלאים מרפאות את מכאובי הילד והלב.
וקיבלנו חזרה את הילד הצחקן והחייכן שלנו (לדעתי בעצימות נמוכה יותר, הוא עדיין חולה)

המחלה הראשונה שלי

לאחרונה, אין תאריך מדוייק אדום מנוזל ומשועל, אבל מרגיש טוב, ולמעט התעורריות לפעמים מהשיעולים הוא חייכני וצחקן כהרגלו.
אפילו נרשם שבבת מצווה של מיטל הוא השתעל ודודתו הבכירה שחף חשבה שהוא צוחק איתה שכן הוא צחק בסוף השיעולים.
לכן ביום העצמאות כשהוא היה מנוזל כהרגלו (ולבוש כהוגן) עלינו לנצרת עלית לעל האש ה"מסורתי".
יערה ציינה שאדום "קווץ'" כבר בצהריים, וכשהוא ישן מהרגע שנגמר האוכל ועד שהלכתי לישון עם הפסקות קצרות בלבד, אפילו אני הבנתי שהילד לא בשיאו (למרות טענות שאלו לא השעות שלו והוא ממילא עצבן).
ב4 התעוררתי לשמע צעקות רמות ונקראתי לדגל כדי להרדים אותו, במשך שעה נאבקנו בכאבים, הוא נרדם בבכי ושירה במנשא וכשניסיתי להעביר אותו הוא בכה מיד, התנהגות שונה מאוד מכרגיל.
הייתי אובד עצות, חשבתי שאולי הוא רוצה לינוק עוד כי הוא נרדם באמצע, או משהו כזה, שאולי משהו מפריע לו, בדרך כלל במנשא אני לא שר לו בכלל, והוא נרדם בלילה אחרי הנקה בקלות.
לאחר שעה של מאבק הצלחתי להעביר אותו למיטה, אך זה החזיק רק 20 דקות, וכעשרים דקות לפני שעה 6, שזה 10 דקות לפני שאני יוצא מהבית הוא שוב התחיל לבכות,
עכשיו כבר היה ברור שיש לו חום, הראש והחזה שלו בערו, וכשמדדנו לו חום לאחר זמן מה היה לו "רק" 37.5.
בשלב זה יערה החליטה לקחת אותו לרופא בבוקר, למרות טענות חוזרות ונשנות של האב שכל מה שיגידו לי זה שיש לו שיניים ואין מה לעשות שיש לו חום.
כמובן שכמו אמא טובה שמגינה על צאצאיה ויש לה תחושות חזקות, יערה התעקשה, אני עוד טענתי שלא כדאי והילד (שלא היה מוכן לרדת מהידיים לרגע) יבכה כל הדרך לחינם.
בדרך דווקא אדום לא בכה, להפתעתנו, והוא התחיל לצווח רק במרחק הליכה מהמרפאה.

במרפאה: בדיקה זריזה (ללא יכולת להקשיב לריאות למרות שבשביל זה באנו, כיון שהילד לא הפסיק לצרוח) גילתה שיש לו דלקת אוזניים, בשתי האוזניים, וכואב לו מאוד.
אז קיבלנו שקילה חינם (6.6 ק"ג) תודה. ושמנו פעמינו לבית המרקחת שם הצטיידנו בשלושה מרשמים, לא פחות.

ברגע שיצאנו מהבדיקה אדום הבין שהוא כבר בטיפול אז הוא יכול להירגע ונרדם במנשא ואחר כך עבר לעגלה ללא בעיה וישן לאורך כל הקניות.
קבלת תרופות: מצב התחלתי ילד מקטר שוכב על השידה אחרי שהציקו לו וטיפטפו לו לאוזניים נוזלים, יערה מתקרבת עם המזרק לפה שלו, עם הטעימה הראשונה הוא מבקש עוד,
וגם כשכל הכמות נגמרת הוא מאוכזב, איזה כיף לקבל תרופות, הטעימות הראשונות זה בגיל 4 חודשים לא ? אז הנה!
עם האקמולי היה אותו דבר, לא מיד אחר כך שיבדיל בטעמים.
והיום כבר זה עזר לו להפסיק לקטר, אפילו כשהוא לא רעב הוא מוכן לקבל אנטיביוטיקה.
עכשיו הוא כבר מרגיש הרבה יותר טוב, ואפילו נרדם לבדו במיטה כמו בימים טובים, כנראה האנטיביוטיקה מרדימה.

בוקר מוסיקלי

שישי בבוקר,
אני ואדום במטבח,
אני יושב אל השולחן עם הלפטופ, הוא במשטח הפעילות על הריצפה
מסתכל בספר אהוב.

התחלתי להשמיע לו את "שיר ההד" של אריק לביא בהשראת שחף
אדום מאזין בשקיקה ומתעניין,

הוא מסתובב עם כיוון השעון ועכשיו הראש שלו לכיוון המחשב ולא לכיוון הספר
האם זה בגלל שהוא רוצה להאזין יותר טוב או בגלל שזה הכיוון היחיד שיש לו? :)

עברנו למחרוזת אריק לביא ועכשיו אנחנו שומעים את "אני אשיר לך שיר"

זאת הפעם הראשונה שאני משמיע לאדום שיר ממכשיר ורואה כזאת השפעה,
באוטו בדרך כלל אנחנו מנסים להשמיע דיסק וזה לא משפיע עליו כמו שירה(זיוף) פנים אל פנים

בקרוב נתחיל להשמיע לו רוק ונראה מה תחושתו לגבי זה

עצמאות

הלילה אדום עבר לחדר שלו
סיבות המעבר:

1. אבא נודניק שחושב שככה הוא ויערה מפריעים אחד לשני
2. העריסה ממש קטנה לו וכל הזמן נוטה על הצד כשהוא מסתובב, הילד צריך מיטה

איך עבר המעבר? אדום ישן כמו בכל לילה, קצת הפסקות, קצת יניקות ובסך הכל בלי משברים.
אפילו נרשמה פעם אחת (אין עדים) שהרדמתי אותו בלי שיערה תתעורר.

אז ניתן להגדיר את זה כהתחלה טובה,

הורים מתבגרים

בהתחלה אין מושג מה לעשות,
מה לעשות עם החבילה שהבאנו מבית החולים, היה יותר קל כשהיא עוד הייתה בפנים
מה לעשות באמבטיה, הוא כזה קטן פתאום בלי בגדים

מה לעשות בלילה ואיך להרדים אותו.

לאט לאט צוברים ביטחון, מתרגלים לייצור הקטן והצרחן.
לומדים להרגיע אותו ולשחק איתו ואולי אפילו לתת לו לשחק לבד.
לא כל חריקה היא פאניקה, אפשר לנסות לעזור לו מעט, או אפילו לתת לו להסתדר לבד במיטה (אם אנחנו לא עייפים מדי וחסרי סבלנות).
כמובן שזה יותר קל כשיערה היא האמא, רק אחד מאיתנו חסר ניסיון.
ואחת היא נצר למרי פופינס.
כמו שאמרתי ליערה השבוע:
אני אולי החלפתי 3 פעמים טיטולים לרותם ועומרי יחד, אז היא אמרה שהיא החליפה לראשונה בגיל 8 או משהו כזה.
עוד דוגמאות: אני עשיתי בייביסיטר על איתמר פעם אחת כשהוא היה בן 2 ?! מספר הפעמים שהיא שמרה על ילדים כל כך גדול שקצרה היריעה מלספור.

אבל זה כמובן אחרת כשזה שלך,
קודם כל אי אפשר ללכת הביתה בלילה, צריך לטפל בו 24 שעות, ללא הפסקה. לא רק כשהוא במצב רוח טוב.
כמובן שיש את הסיפוק של לעזור לו במה שמפריע לו ושהוא גודל ולומד דברים חדשים ומזהה את ההורים שלו.

לאט לאט מתרגלים למצב החדש,
מוצאים איזון מחודש בחיים, איזון אחר ממה שהיה לפני כן, מזוג הפכנו לשלשה.

בוקר של כיף

יצא הדבר ואני אחראי על אדום בין השעות 6 ל8 בימי חול ועד בכלל (כלומר הנקת בוקר) בימים שאני בבית.
אני חושב שעשיתי עסקה טובה כי אלו שעות שאדום במצב רוח מרומם, צוחק ומתקשקש עם כל חיפושית (בד) שעוברת לידו ונהנה להיות לבד עם עצמו.
אז נכון שלפעמים הוא רטוב ומלוכלך מלילה ללא החלפות, אבל זהו מחיר קטן לשלם :).
ככה אני פותח את היום, תענוג.

היום אחרי ההנקה של 6 אדום היה די ערני, אני עוד לא, אז שמתי אותו באוניברסיטה ונימנמתי לי.
הוא שיחק לבד מאוד יפה, האוניברסיטה טובה לפחות לחצי שעה בבוקר.
כשפתחתי עיניים לכל צעקותיו, לא ברור עם שמחה או קריאה לתשומת לב, ראיתי שהוא מזיז את יד ימין ונוגע באחת הבובות.
ראיתי את זה קורה כבר פעמים מספר וחשבתי שזה שוב קורה ללא כוונה, אך הוא עשה זאת עוד 5-6 פעמים ואני כבר לא הייתי בטוח האם יש כוונה במעשיו או לאו.
אולי פשוט שמתי אותו ככה שהבובה במסלול הבליסטי של הידיים שלו :P

כמובן שבזמן הזה הוא מדבר עם הבובות, מוזר שהן לא עונות לא, אבל זה מונולוג מאוד מעניין.

הפלא קרה השבוע

מזה כמה ימים או שעות, קשה לעקוב אחרי הזמן במירוץ המטורף הזה, אדום נירגע על הידיים או במנשא,
אבל הוא לא ממש נרדם שם לשינה עמוקה, הוא מתעורר כשאני מעביר אותו, אבל אל דאגה, לאחר מספר נידנודים של העריסה המופלאה וטפיחות על הגב (אני משכיב אותו על הצד)
הוא נרדם כמו גדול, לכמה שעות אפילו אם זה בשעה הנכונה ביום.

השבוע התחלנו בטקס הזה, ראיתי שאדום עייף וניסיתי להעביר אותו למיטה, הוא קיטר, אז לקחתי אותו לעוד סיבוב.
אחרי כמה דקות (אני די חסר סבלנות אז אולי אלה היו כמה שניות), שמתי אותו במיטה, והוא היה מאוד רגוע אז לא נידנדתי ולא טפחתי.
הוא פשוט שכב שם בעיניים פקוחות למחצה שהלכו ונעצמו ככל שעבר הזמן.
הפלא ופלא, הילד יודע להרדים את עצמו WOW, מרוצה מאוד הלכתי לישון.

נ.ב. שתי הערות לקטני האמונה:

1. כמובן שאחרי כמה דקות הוא התעורר וצייץ, אז אולי הוא לא באמת נרדם בראשונה באמת.
2. זה קרה פעם אחת בלבד, אתמול הוא גם שכב במיטה כמה דקות בשקט אבל הוא לא נרדם בוודאות.

הפחדות לחוד מציאות לחוד

כשיערה ילדה, (או אפילו בסוף ההריון)
החלטתי לקרוא הלוחשת, שיהיה לי קצת ידע לאזן קצת את כף המאזניים (עפר לרגלי הלוחשת שלי אבל חתיכת צדק של עפר לרגליה).

אז קראתי, כל הספר ספגתי הפחדות על זה שהבן שלי שיונק הרבה וישן מעט, וגם נרדם בעיקר בהנקה ובמנשא, יהפוך להיות ילד שלא מוכן שיניחו אותו לרגע.
יערה לא התרגשה, לה יש ניסיון, ו"לא מחנכים ילדים בגיל הזה"!
 מצד אחד היה לי ביטחון ביערה, שכן היא מציבה גבולות ולא נכנעת לכל גחמה של ילד באשר הוא, מצד שני היו לי קצת חששות שכן יערה מעולם לא הציבה גבולות לילד שלה!
אז הלכנו בדרך יחד, יערה לא מורידה את העיניים מאדום, אהבה ממבט ראשון, ואני מנסה לפעמים לתת לו (ולי) קצת חופש.

הרדמנו אותו במנשא ובהנקה, לפעמים אפילו על סבתא אלופה.
וכך נקפו השבועות, לפעמים הוא פתח פער של יותר משעתיים אבל לא בלילה, ורק כשהוא היה עלי במנשא.

לאחר חודשיים הילד אחר,
אומנם הוא אוהב להיות על הידיים (מי לא), ומאוד אוהב לינוק (איך הוא יגיע למשקל 5.6 ק"ג בחודשיים?).
אבל הוא נרדם כבר מספר פעמים במיטה (על הצד בעיקר), וכשהוא מתעורר במעבר הוא מצליח להמשיך לישון אחרי מלמול קטן.
הוא אפילו מצליח לפתוח פער של כמה שעות בערב (בשינה במיטה), את הזמן הזה מנצלת אמו התשושה...

לא לישון, ניחשתם לא נכון, לפנות זמן לעצמה.
כלומר:
כביסה, סדר, במקרה הטוב קצת ספרפנים.

אז נא לא לקנות להורים צעירים ספרים מפחידים!

נ.ב. דווקא יש לנו ספר אחר שהוא הרבה יותר רגוע, ואומר במספר מקומות להחזיק כמה שיותר על הידיים, לתת לינוק כמה שיותר בחודש הראשון (כתוב ששלוש שעות זה הרבה להנקה), ורק אחר כך אם הדברים נשארים אותו דבר לבדוק מה צריך לתקן.
 

40 ימים

מה הם 40 ימים בימיו של תינוק?

אתמול ראינו את גיא, שלפי חישוב של סבתא ורדה נולד 40 יום לאחר אדום.
נותרנו המומי פה,
אני ויערה, האם אדום היה ככה?
כל כך קטן,
שביר,
ישנוני,
לא יכול להיות, זה ילד אחר, אדום מעולם לא היה כל כך קטן (כנראה שהוא היה יותר קטן).
תור ושרית, אשר לא ראו את אדום קצת יותר משבוע לדעתי, התפלאו על כמה הוא גדול.
ובאמת כנראה שאדום שוקל כמעט פי 2 מגיא, מהעברות שלו בין ידיים ניתן היה להרגיש זאת.

ברגעים כאלה אני שמח על התמונות, ומצטער שלא מתועד כל רגע ורגע, כי תמונות לא מספרות הכל.

טרמפולינה ?

אתמול שמנו את אדום בטרמפולינה
אי אפשר להגיד שזאת הייתה הפעם הראשונה כי גם אצל בשישי אצל יואב ומשיח הוא השתמש בטרמפולינה כדי לנמנם לפני שהוא עבר לעריסה של בן (בן ישן במיטה בלילה).
זה היה ממש יום של חידושים.
בטרמפולינה שלנו הוא ישב מרוצה (קצת קטן לטרמפולינה הגדולה-שקיבלנו מיעל ויזל ד"א).
כל פעם שהוא קצת השתעמם הוא קיטר עם הרגליים, מה שגרם לו להתנדנד, ממש מרגיע אוטומטי.
יותר טוב אפילו מזה: http://www.youtube.com/watch?v=bYcF_xX2DE8 שעוד לא ניסינו בבית.

מלא חוויות עם אדום

הבלוג מתמלא בחוויות
על חלק אפילו לא שמעתי מרוב שהיה לכם שבוע אינטנסיבי,
אכן הורים גיבורים וליד גיבור
היום הייתם קולים ומלאי מרץ
כאילו עבר עליכם שבוע של שינה עריבה
וחסר פעילויות....
אדום פשוט משגע
והוא הוכיח ששמיכת הפיקניק היא מקום מצוין כלפחות כמו השידה -
כלומר הוא מאוד אוהב להחליף, ולהיות אחרי ההחלפה
בבית וביער...
רגעים שצילמתי לי - אדום מדבר על הארץ, בערוץ "עלים"
אדום ואיתמר מדברים
אדום מריח כלנית
כן יירבו!

רק תיזהרו לא להתיש את עצמכם לגמרי
מקווה שעכשיו אתם ישנים
נשיקות

--
שחף

הורות מזוית אבאהית

קשה להיות אבא?
כל היום בעבודה, חושב על אדום, מה הוא עושה היום.
כנראה שאפספס את הדברים ה"ראשונים" שהוא עושה, חיוך ראשון, צעד ראשון, מילה ראשונה, פשוט בגלל שאני רואה אותו מעט שעות ביום.
אני קם איתו בבוקר, אבל לא רואה אותו עד המקלחת של הערב, למעט בסופי שבוע וחופשים, שם אני משתדל להיות איתו כמה שיותר :).
גם לא יכול להניק, לפעמים מאכיל עם בקבוק שאוב, ואז מרגיש מיוחד, אבל עדיין תלוי במישהי מיוחדת מאוד.

כיף להיות אבא?
לא מתעורר איתו כל פעם בלילה, רק כשיש לי קצת אנרגיה ויערה צריכה עזרה.
לא נמצא בשיגרה האינסופית שאין ספק שהיא קשה וסיזיפית, ולא כלוא בבית בלי לראות אנשים.
נמצא עם אדום ברגעים החשובים, כשיוצאים מהבית, כשמבלים, כשהולכים לחברים, כשמקבלים חיסונים!

אז אין ספק שזה שונה ומיוחד, קשה וגם כיף
כמו כל הורות.

השבוע החמישי בחייו של אדום

איזה שבוע עבר עלינו השבוע, שבוע של חוויות מרעישות, פעמים ראשונות,
השבוע העמוס בחייו של אדום, קצרים אומנם אך מלאים חוויות.

אז מה היה לנו:
ביום שבת: אספנו את עצמנו ונסענו לאלוני אבא, יומולדת 40 לאלון, את אלון לא מצאנו שם, וגם לא את הבלון האדום, אבל אכלנו ארוחה נחמדת בחוץ, אדום עבר מיד ליד כמו סל, רואי כמובן ניסתה לחטוף את הילד למגינת ליבו של איתי.
אדום אפילו ראה מה זה חצי קומזיץ (חצי כי לא קוששנו עצים, זה היה בחצר הבית והאש הודלקה מגפרור אחד! ), אדום מאוד נהנה מן הנסיעה בפיאסטה המרעישה, ומכל ההמולה, וגם אנחנו נהנינו לפגוש את המשפוחה.

יום ראשון: טיול ראשון בעגלה עם אמא, לבדה! יערה ואדום הלכו לראות מה קורה בבית, ואיך הוא מתקדם, איזה כיף!

יום שני: יומולדת לאורן, פעם ראשונה בבית קפה עם אמא ואבא, בניגוד לחוקי משפחת עברי היה שם רכב לכל נהג (שוב הוצאנו את הפיאסטה לסיבוב), אבל מאוד נהנינו עם הדודים, עד שאדום התעייף ולקחתי אותו לטייל במנשא ברחבי הקניון, למעט מבטים חשדניים מהשומר: "מה יש לך שם? תינוק? אפשר לראות, איזה חמוד" זה עבר בשלום, וכל שאר המשפחה הצליחה לאכול ולקשקש בנחת, עד שחזרנו ורותם חטפה אותו :). גם פעם ראשונה שיערה נוסעת עם אדום, בפיאסטה ובאוקטביה, ואפילו הם הצליחו להתגבר על הבכי שהיה בתחילת הדרך, גיבורי ישראל, אין מה להגיד.

יום רביעי: ביום רביעי כבר היה ממש מאתגר, סדר היום שהתגבש בביתנו בדרך כלל הוא שבשלב מסוים אני קם לוקח את אדום לחדר מחשב ונותן ליערה לישון קצת עד שאני יוצא לעבודה ב9:00 בערך. הפעם היינו צריכים לצאת ב8, כלומר יערה ואדום צריכים להיות מאורגנים מוקדם בבוקר. הגשם יורד בחוץ, הרוח מכה (גם בפנים כי אין לנו איטום) ואנחנו מצליחים לצאת לדרך בשעה הקבועה, שהרי אם נגיע לאורנים אחרי שהכנס יתחיל נפסיד את הדבר הכי חשוב, ההתכנסות! איך נשויץ בילד שהוא דור רביעי לתלמידות/מרצות באורנים אם נגיע באמצע ההרצאה. בקבלת הפנים פגשנו את משפחת נמרה ואת איתי ורואי שאדום כבר מכיר, והייתה חגיגה גדולה. אדום התנהג מאוד יפה ביום העיון, הביע מחאתו על ההרצה על הוצאות הספרים, והתרגש יחד עם כולנו מההרצאה של עינת אמיתי http://tarbut-yeladim.blogspot.com/, היה שוה לבוא!

ביום חמישי: חיסון ראשון בטיפת חלב, שוב קמנו מוקדם, הפעם אדום לא רצה לצאת בזמן, ועשה קצת קונצים, אבל הגענו ב10 דקות איחור בלבד, כמובן שהאחות לא הייתה בחדרה, אדום עשה עיניים לאחות ולא בכה ולא השתין, למרות העירום והקור. בזריקה בכה קצת אבל נרגע בלי לינוק, ילד גיבור כבר אמרנו? איזה כיף, ועכשיו חיסון לאמא ונלך לקניות, ברמי לוי הסתובבנו עם המנשא והיה מאוד יעיל, אולי פעם הבאה נלך בלי אמא.

ביום שישי: היום, אנחנו מוזמנים למשפחת גולד, פעם ראשונה שיוצאים מהעמק וההר, ועוד בלילה קר. נקווה שיהיה מוצלח כמו שאר הנסיעות שלנו השבוע.

סופ"ש נעים.

המקום האהוב על אדום

המקום האהוב על אדום הוא שידת ההחתלה,
גם את משטח הפעילות הוא אוהב, אבל לא באותה רמה

כמובן שהוא צריך להיות יבש, מוחלף וחמים, וגם לא יותר מדי עייף
זה לא מקום להירגעות, זה מקום לבילויים.
שם אדום עושה את הטריקים הכי חדשניים שלו,
"מדבר" + מחייך אל אמא, נראה הילד היה יכול לבלות שם שעות,
הוא שוכב שם,
לפעמים מסתכל על הספר שדודה רותם הביאה
לפעמים על הסיכה שדודה פלורה הביאה ותלויה על הוילון האדום,
או שבעצם הוא לא מסתכל על כלום, וסתם בוהה בחלל מאושר.

רק חבל שזה לא מקום כזה בטיחותי.
וכשאנחנו מנסים להרים אותו הוא לפעמים מקטר,
וזה כבר ממש מעליב, הרי אנחנו צריכים להיות המקום הכי הכי בעולם.

אז אדום,
נא לתקן את סדר העדיפויות.

הכירו את אדום

אדום נולד ב17.1.2011, בשעה 5:26 במשקל 3.166 ק"ג.

אדום לא כל כך רצה לצאת מרחם אמו, היה לו כל כך טוב לו, שוכב עם רגליים ישרות בשבוע 40.
כשיצא מיד ניתן היה לראות שהוא ניצל את הזמן היטב, הוא מיד שינס מותניים וישר רגליים, התחיל להזיז ולהרים את הראש.

יש שיאמרו שאדום דומה לאביו (כן, זה אני), אבל הוא בסך הכל תינוק בלונדיני טיפוסי, ואפשר להתבלבל כאשר מסתכלים על תמונות שלו ושל תינוקות זרים (למשל בספר "ילדך חוויה ואינטלגנציה").
יש שיאמרו שהוא דומה לאמו, אנשים אלו יתקבלו בחיוך במחוזותינו.

אם תשאלו את יערה, אדום גם "מדבר", להדיוטות שבינינו זה אומר שהוא משמיע צלילים שלא לשם קיטור, ממש חגיגה!!
חוצמזה הוא גם יודע לעשות קקי, ולאכול, הרבה, גם אם זה לא נזיד עדשים, ואפילו אם זה לא בצבע אדום.
 וככה, מלעיטים עליו מן הלבן הלבן הזה, בכל שעתיים לכל היותר על פי אמו (אני מצליח לפעמים להגדיל את הפער, אפילו עד ל4 שעות!).

מן היום התשיעי לחייו בערך אדום אוהב מים, הוא נרגע במגע עם המים הפושרים, בכיור או באמבטיה, ומקטר רק כשנמאס לו, למרות הצקותיהם של הוריו.

בקיצור, ילד חלומי (או שזה בגלל שכבר אין לי חלומות), נקווה שרק ישתפר בהמשך.

ילד ראשון מגיח מהשיממון

שום דבר לא הכין אותנו לשינוי הזה בחיים,
זה לא עוזר לראות את זה אצל אחיך הגדולים.
בין לילה הפכתי למחתל מרגיע ומטפל, מדהים איך זה שהבן שלך נרגע אצלך יותר מאצל כולם.

לאחר ההתאוששות יערה כבר מראה את כל מה שהיא יודעת (וזה לא מעט).
מטפלת באדום מבוקר עד בוקר, ללא לאות (לפחות לא כשהוא אצלה ביד).
מחתלת, מניקה (בהצלחה כבירה), מקלחת, בקיצור, לא מאכזבת, למישהו היה ספק?

לאט לאט מתרגלים לחידוש בחיינו, אבל אני עדיין לא מרגיש שיש איזשהו סדר יום שאני חי על פיו.
אבל נראה שזה הולך לכיוון הזה.

איך דבר אחד קטן שלא עושה שום דבר, שואב כל כך הרבה תשומת לב ומעניק כל כך הרבה אושר?