לא ביתה

33 ימים לאדום היה גבס, סיימנו זאת אתמול באמבטיה, לאחר שעה, הצלחתי לפרק את רצועות הגבס חזרה ולזרוק אותם לפח.
ועל זה אדום אומר, אין גבס, בפח.

ב33 ימים אלו, אדום טיפס, הלך, נסע בכל בימבה ואופניים אפשריים, ואפילו רצה לקפוץ, ניסיתי לשכנע אותו שלא כדאי לקפוץ כי אז לא יורידו לו את הגבס, וזה אולי עזר במעט להרגיע אותו.

אבל הדבר הכי משמעותי בחודש הזה, היה האימרה החוזרית ונישנית, "לא ביתה", בכל פעם שהאוטו מתקרב לחניה, "לא ביתה" ועולים שלל רעיונות, עופר, גוני, גן, כל דבר רק לא ביתה.

אומנם גם לפני הוא לא היה נלהב מלחזור הביתה, אבל זה נראה יותר חזק עם הגבס, אולי כי בילינו איתו יותר זמן, ואולי כי הוא היה יותר בבית אז נמאס לו והוא רצה שינוי.

לאחר שהורדנו את הגבס, נסענו לבית החולים, לעשות צילום וביקורת, בהתאמה, בצילום אדום התלונן אבל עמד בזה, אצל הרופא, לאחר הבדיקה הקצרה, בזמן שאנחנו ניסינו לדלות מידע בשיחה, אדום ישב בעגלה וצעק "ביתה!, ביתה!", נרפא הילד.