זהו, אפשר לספור על יד מלאה את מספר הפעמים שאדום (אופס, התכוונתי שוקף) יצא את פתח הבית. (או בית החולים)
הפעם הראשונה, כדי להגיע מבית החולים הביתה, הנסיעה עברה בשלום, ואפילו עצרנו כדי שיערה תיקח את אדום הביתה מהגן.
פעמיים נסענו לאכול ארוחת שישי אצל סבתא ורדה, בפעם הראשונה שוקף ישן רוב הזמן והיה רגוע באופן כללי, בפעם השניה הוא היה קצת יותר עצבני, בשתי הפעמים הוא היה רגוע בנסיעה, עד לעצירת הרכב, אז הוא התחיל לקטר.
נראה שהוא די נהנה מהנסיעות בינתיים, כמובן שהכל זמני, והתנהגותו כנראה לא מרמזת על העתיד.
בפעם הרביעית, יערה הרדימה את אדום, שוקף היה מאוד לא מרוצה, לקחתי אותו לסיבוב במושב במנשא, שוקף נירגע עוד לפני שער הכניסה לגדר, אבל המשכנו לסיבוב בהרחבה.
אתמול, בפעם החמישית, הלכנו לקניות, כל המשפחה, ואחר כך אפילו הלכנו לקפה, שוקף לא רצה להיות בעגלה, אבל יערה לקחה אותו במנשא והוא ישן שם והיה נחמד מאוד, עד שהגיעה העת לחזור הביתה והוא התחיל להתלונן.
בסופו של דבר, יערה הפעילה עליו קסמים, והוא נירגע, ושמח שמניחים אותו בסלקל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה