ופתאום איזה יופי..

הוא הולך לבד!

רק אתמול שלשום הוא עשה צעד שתיים לקריאות שמחה של כל הסובבים, בעיקר כשדודה בילהה נמצאת לידו.
רק אתמול הוא היה עוזב ידיים רק כאשר היו מסיחים את דעתו..
אבל היום..
הו היום, הוא כל הזמן עומד בלי ידיים, פשוט עוזב, למרות ששתי הידיים פנויות ולידו יש על מה להישען.
מסתובב מהקיר ללא הרף, ומתחיל ללכת, לעיתים במעגלים ולעיתים ישר.
כבר הצליח לחצות את המטבח מן הדלת לכיור.
מזל שעוברים למקום שבו הוא יוכל להתנועע יותר בחופשיות.

כמו כן, הוא מאוד נהנה מהבימבה החדשה והאדומה שלו!
הוא בקושי מגיע לריצפה כדי לדחוף, אבל בעקשנות אופיינית הוא מצליח להתקדם עם קצות האצבעות ורגל רודפת רגל.
כשדוחפים אותו הוא נהנה כפליים, הילד אוהב מהירות, את זה אנחנו כבר יודעים מהעגלול והאופניים.
גם לדחוף את הבימבה זה כיף, יותר קל מאשר את עגלת הקוביות, והוא אפילו מצליח לנווט בין מכשולים.