אדום מקריא לשוקף את "לבד על המרבד",
"פעם אחת היה חתול מאוד שמח.." (אני תוהה כמה סיפורים יש לנו שמתחילים בפעם אחת, מאיפה האופי האגדתי מגיע).
שוקף מקשיב בעניין, עושה את הקולות של כל החיות המופיעות בכל עמוד, ואחרי הפיל קורא לסוס, מתעקש, יש חיה שחסרה כאן.
לא משנה לו כלל שאין סוס, כל פעם שמקריאים את הספר הוא מוסיף סוס, לפני הפיל או אחריו.
וכמובן נהנה מה"פססססט" ומשתתף בו.
בספר "הקטר" הוא מוכן לקרוא עד לעמוד עם הפיל והג'ירפה, אחר כך אין חיות וזה מיצה את עצמו אז הוא לא מרשה להמשיך, "יו יו יו" (לא לא לא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה