נוסעים במכונית החדשה, כרגיל לכרם מהר"ל.
שוקף לא מרוצה, התעורר לפני הנסיעה, ולא הספיק לכלות את מרצו, הנסיעות הכי גרועות הן כשהוא ישן לפני הנסיעה.
כל הסחת דעת לא עובדת,
לבסוף מקבל את הטלפון שלי, מעסיק אותו לזמן מה.
שחף מתקשרת, לבדוק איפה אנחנו, אי אפשר לענות, הטלפון אצל שוקף, אבל הוא מרוצה מאוד.
הטלפון נדם ושוקף קורא לטלפון לצלצל שוב.
יערה מצלצלת אליו, כל פעם שהוא מפסיק לצלצל, שוקף בוכה.
ככה היינו 10 דקות בתוך צילצול טלפון.
כשהגענו לקחתי לשוקף את הטלפון, והוא הביע מחאה קולנית
מאז כל פעם שהוא רואה את הטלפון שלי או של יערה, בידיים שלנו או על מדף.
הוא דורש אותו ובוכה אם הוא לא מקבל.
אם הוא רואה מסך בידיים של מישהו או מיד רוצה אליו.
הילדים של ימיינו ..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה